הפנטזיות של ליידי די

* למי שרק נחשף - כדאי להתחיל מפרק #1,  הנמצא בתחתית הבלוג הזה.

** נובלת בדס"מ ב - 15 פרקים. 

דיאנה

למחרת אנדרו קם במצב רוח מרומם. אפילו העובדה שב-10:00 בבוקר קופידון לא הגיע עם מעטפה של כסף ובמקום זה התקבלה הודעה סטנדרטית מדיאנה - "ב 13:00 אצלי." - לא הצליחה להעיב על מצב רוחו. נראה שתשלום הוא לא יקבל על אתמול, אבל לא נורא, הערב לא היה אבוד - הקוק, המופע שהבנות עשו לו - כל זה היה מאד מרגש, למרות שאיזה שמוק אחד דאג להרוס הכל לקראת הסוף.

כמובן, יש את העניין הקטן הזה של ה"עונש", שדיאנה קשקשה לגביו. אבל מה היא כבר יכולה לעשות לו?! להוריד במשכורת, לשלוח אותו ללקוחות סוטים במיוחד, או שהיא התכוונה לעונש סטייל בדס"מ… המחשבה הזו סקרנה את אנדרו. טוב, בקרוב נגלה.

כשעמד בפתח הדירה, אף אחד לא ענה כשדפק על הדלת, ולאחר כמה ניסיונות הוא לחץ על הידית וגילה שהיא פתוחה. תריסי החלונות היו מוגפים בחלקם, ומספר קרני השמש המעטות שהצליחו לחדור, האירו את האפלה בדירה. מקור האור היחיד בקע מתוך חדר בקצה המסדרון ואנדרו התקדם אליו באטיות.

דיאנה עמדה לבושה בחצאית קצרצרה וחולצה מכופתרת, במרכזו של חלל מלבני מעוצב בצורה מינימליסטית ביותר. הרצפה היתה עשויה מעץ כהה, בפינה ניצבה ספה קטנה ולידה שידה, זה הכל. בצידיה של התקרה המונמכת היו שתי שורות של ספוטים - כרגע דלק רק צד אחד, והאור הצהבהב שעטף את החדר, נתן לו מראה רומנטי.

דיאנה הרימה את ראשה מהסלולרי שהיה בידה.

"אנדרו," - הבעת פניה היתה מוזרה, נדמה שהיא רצתה לחייך אליו, אך התאפקה.

"שלום." - אנדרו דווקא חייך חיוך רחב.

"אתה יודע למה הזמנתי אותך?"

"אני יכול לנחש."

"הלקוח של אתמול לא היה מרוצה."

"זה הדבר האחרון שמטריד אותי." - אמר אנדרו ושילב את ידיו על חזהו.

דיאנה נתנה לו מבט צונן - "כמו שכבר אמרתי לך פעם, יש כללים ב'אולימפוס'."

"את המצאת את הכללים האלו."

"נכון ואני שומרת עליהם באדיקות. עכשיו תשתוק ותפסיק להתחצף!"

אנדרו צחק - היא כזאת חמודה כשהיא מחלקת פקודות.

בתגובה דיאנה התקרבה אליו והוציאה כיסוי עיניים מכיס החצאית. היא התרוממה קצת על קצות אצבעותיה, קשרה את הכיסוי סביב עיניו ולחשה - "אם ידעת בשביל מה אתה בא, אין טעם לדחות את הבלתי נמנע."

הוא הובל אל מרכז החדר, ואז חש את ידיה תחת חולצתו ,מורידות אותה בזריזות. סקרנותו של אנדרו גברה מרגע לרגע, אולי משום שכל סיטואציה המתחילה בכיסוי עיניים - טומנת בחובה הפתעות… מעניינות.

צליל של מנגנון מכני נשמע בחדר. שני אזיקי עור עבים נסגרו על פרקי ידיו, ואנדרו פתאום הבין שישנו מוט מתכת קצר בין האזיקים ושידיו אינן יכולות להיפגש. שוב נשמע הצליל המכני וזרועותיו נמתחו למעלה על ידי שרשרת ברזל בלתי נראית, עד הנקודה שידיו היו גבוהה מעל ראשו, וכפות רגליו נותרו יציבות על הרצפה.

דיאנה הורידה את נעליו, וכעת עמדה מולו ופתחה את חגורת מכנסיו. עכשיו כשנמנע ממנו חוש הראייה, הוא יכל להריח אותה, ריח גוף עדין ומשכר מעורבב עם בושם קליל. אנדרו אפילו נהנה להסניף אותה, עד שהיא משכה את החגורה מתוך מכנסיו.

"אני שמחה שלבשת חגורה היום. חוסך לי להביא את שלי."

לצערו, הוא הבין את הרמז. כשהיא משכה את מכנסיו ותחתוניו מטה ופטרה אותו מכל לבוש, הוא עשה סקירה מהירה של מצבו. הוא עומד ערום, גופו מתוח על ידי מתקן תלייה כלשהו, ודיאנה מסתובבת בחדר עם חגורה בידה, וכוונות זדוניות בראשה. טוב, יכל להיות יותר גרוע...

אנדרו ידע שהיא נמצאת מאחוריו והכין את עצמו לבאות - המכה הראשונה פגעה בגבו ולהפתעתו זה הרגיש כאילו החגורה ליטפה אותו, והשאירה אחריה תחושת צריבה נעימה.

'יכול להיות שהתרגלתי לכאב, או שזה רק חימום...?!'

מטר של הצלפות החל לרדת עליו, כל אחת במרווח של 5 שניות זו מזו, ותוך זמן קצר לא היתה פיסת עור על גבו, ישבנו וירכיו שהחגורה לא נגעה בה. כן, הוא כבר הרגיש את הכאב, אך זה היה עדיין נסבל - עד שהחגורה חתכה את האוויר באבחה מהירה ונחתה בחוזקה מפתיעה על ישבנו.

"אה! בת-זונה..." - אנדרו התכוון לסנן זאת בין שיניו, אך המילים נפלטו מפיו בקול רם.

"אנדרו! ככה מדברים לליידי?"

"לא, אבל אני לא רואה כאן שום ליידי."

בתגובה הוא קיבל עוד אחת באותה העוצמה ועוד אחת, ועוד אחת… דיאנה לא עשתה את זה בקצב מהיר - אולי בכל זאת יש לה לב - אך כל הצלפה כזו הותירה על עורו תחושת כאב בוערת וללא ספק סימן שיקשט את גופו יום למחרת. כשכל מכה החלה להרגיש כמו מגע של להבה, והתחושה הפכה ל- כמעט - בלתי נסבלת, אנדרו ניסה להתחמק מפגיעה, כשלפתע נזכר במילותיה -

'...גורם לי לתהות באילו עוד דברים אתה מסוגל לעמוד'.

האם היא מנסה להביא אותי לקצה גבול היכולת? לשבור אותי?

הוא אימץ את שריריו ומשך בחוזקה את ידיו מטה - תוהה אם 86 קילו יספיקו כדי לתלוש את המתקן מתוך התקרה - אך דיאנה נעמדה מולו, הסירה את הכיסוי מעיניו, ואמרה - "אל תטרח. זה מתוכנן להחזיק 300 קילו."

הם הסתכלו זה בעיני זו בדממה, שניהם סמוקים ומתנשפים - דיאנה מהמאמץ להכאיב, ואנדרו מהמאמץ לספוג את הכאב ולא להשמיע צליל, לא לזוז - לא להראות לה ולו סימן אחד של חולשה. טיפת זיעה זלגה מרקתו לאורך פניו - דיאנה תפסה אותה באצבעה ושמה בפיה. היא לקחה צעד אחד לאחור, ידה התרוממה באוויר ואנדרו הרגיש את העור השחור נוחת על החזה שלו, ומותיר פס אדמדם לאורכו.

לא, בכל זאת אין לה לב.

אך זה לא כאב, המכה היתה חלשה - דיאנה עשתה זאת רק כדי לראות אותו עוצם את עיניו, מפנה את פניו הצידה ואת שרירי חזהו מתנפחים, כהכנה לפגיעה. היא הרי לא באמת רצתה להזיק לצעצוע שלה, להפך, עכשיו כשהעונש נגמר, היא רצתה לשחק איתו.

דיאנה זרקה את החגורה הצידה ואנדרו חש את כל המתח נוטש את גופו. תשישות כה גדולה השתלטה עליו שאלמלא ידיו היו באזיקים אשר מחוברים לתקרה, כנראה והיה מתרסק על הרצפה.

המענה שלו התקרבה אליו, וניסתה ללטף אותו, אך אנדרו קיער את גופו, כדי להבהיר שהוא לא מעוניין במגע איתה.

"נהנית?" - קולו נשמע צרוד, כאילו מיתרי קולו ידעו שהוא צעק בראשו.

"כן. ואתה?"

"אני לא."

"אז בחרתי את העונש הנכון עבורך." - חייכה אליו חיוך יהיר.

"זה מה שעושה לך את זה - לייסר אותי?"

"בהחלט… אך לענג אותך, עושה לי את זה גם."

"אז עכשיו את הולכת לענג אותי, אה?"

"אהא... בדרך שלי כמובן."

משום מה לאנדרו לא היה ספק, שהיא לא הולכת לעשות את זה בדרך סטנדרטית בה אישה מענגת גבר. דיאנה נעלמה משדה ראייתו ותוך זמן קצר הוא שמע את עקביה נוקשות על רצפת העץ ומתקרבות אליו מאחור. זוג אזיקי עור נוספים הורכבו על קרסוליו והוא הרגיש שמשהו דוחף את רגליו לצדדים ומקבע אותם בפיסוק. בין רגליו היה בדיוק אותו סוג האזיק שהיה בין ידיו, רק שמוט המתכת היה ארוך יותר.

הוא צדק, באמת יכל להיות יותר גרוע.

ידה החליקה לתוך שיערו ומשכה את ראשו בעדינות לאחור, שיניה כרסמו קלות את תנוך אוזנו, ולשונה החמימה הרטיבה במיומנות את צווארו, מאוזנו ועד כתפו. למרות שהיה מופתע מהשינוי הקיצוני ביחס, אנדרו עצם את עיניו והתמסר לתחושה הנעימה של פיה. אך דיאנה לא התרכזה רק במקום אחד בגופו, ידה החליקה על פני גבו, ליטפה את העור הבוער של ישבנו המוכה עד שהגיעה למקום בו אנדרו לא היה מורגל ליותר מדי מגע.

האמת שהעמידה בפיסוק עם הידיים קשורות מעל ראשו, והמכות שספג, לא הותירו בו שום כוח להתנגדות מיותרת - ויותר מזה, תחושת המגע בפי הטבעת שלו היתה… לא רעה בכלל.

אצבעותיה - שהיו מרוחות בדבר-מה רטוב וקריר - עשו תנועות סיבוביות ואטיות, כשמדי פעם אחת מהן יוצרת לחץ על המקום ושוב חוזרת לתנועות סיבוביות. ה 'מסז' הזה גרם לדמו לזרום לאיבר מינו ולהקשות אותו מאד - דיאנה ידעה היטב מה היא עושה. לאחר זמן-מה, כשנשימותיו של אנדרו הפכו לכבדות יותר - אחת מאצבעותיה של דיאנה התגברה על התנגדות השריר, נכנסה מעט לתוכו, ושוב יצאה וחזרה לתנועה הקודמת, וכך חוזר חלילה - ללא הפסקה - עד שאנדרו היה כל כך מגורה שזקפתו כמעט והכאיבה לו.

התנוחה שנכפתה עליו, והתקיפה העדינה - אך מתמשכת - של האזורים הכי רגישים שלו, גרמו לטיפות של זיעה לזלוג במורד גבו ולשריריו לעתים לרעוד.  

הוא שקל לבקש ממנה להקל עליו ולו במעט, כשבדיוק חש את אצבעה שוב בתוך גופו, אך הפעם היא לא עצרה בפתח, אלא המשיכה לחדור אליו עד הסוף. אנדרו הרגיש אותה יוצאת מתוכו ונכנסת שוב ושוב ושוב - גל של תשוקה שטף את מוחו, ועכשיו הזקפה שלו באמת ובתמים כאבה לו וגופו זעק לשחרור!   

"אנדרו..." - לחשה דיאנה. ידה השנייה החזיקה עכשיו בסנטרו כשהיא מקבעת את פניו -

"הבטחתי לענג אותך, לא? ואנחנו רק באצבע אחת..."

"לא, לא, בבקשה לא…" - מילותיו נשמעו כמו נשימות, כי אנדרו לא הצליח כרגע למצוא את קולו.

"מממ, אני אוהבת כשאתה מתחנן." - ועם זאת, אנדרו חש איך שלוש אצבעות מרחיבות אותו וכאב עדין ועמום התפשט באזור חלציו.

"תירגע, בייבי," - לחשה בזמן שאצבעותיה המשיכו לפלוש לתוכו - "עוד שנייה תתרגל לזה ויעמוד לך אפילו יותר. אתה יודע מה עוד עושה לי את זה? לראות אותך ככה - חסר אונים, חסר שליטה. נתון לרחמי בזמן שאני מחליטה כמה חזק בא לי לזיין אותך… מוכן לעוד אצבע?"

"לא! דיאנה, אני לא יכול..." - אנדרו היה יותר אסרטיבי הפעם, אך קולו עדיין היה שקט.

"לרחם עלייך?"

"כן... please."

זו היתה דילמה לא קטנה עבורה, מצד אחד דיאנה לא תכננה לעצור כאן - מבחינתה הם רק התחילו - מצד שני, האינטואיציה שלה רמזה שזה מספיק בשביל העונש הראשון שלו, אחרי הכל המטרה לא היתה להבהיל אותו.

היא שחררה את סנטרו, וידה גלשה לאורך בטנו, עד שאחזה בחוזקה בזין הפועם שלו.

"אז אתה אוהב את מה שאני עושה… עכשיו תגיד לי תודה על זה שאני מזיינת אותך."

אנדרו לא יכל לזהות יותר את דיאנה - הגרסה הזו שלה היתה כה שונה מהבחורה שהתחילה איתו בשובבות כשהוא בא לבקר. המילים שבקעו מפיה היו גסות, מלוכלכות ויחד עם זאת - סקסיות… ומגרות.

"תודה." - אמר אנדרו אחרי מאבק פנימי קצר.

"על מה?" - דיאנה תפסה באלימות את שיערו ומשכה את ראשו לאחור, ובכך נגוזה תקוותו שידה תישאר איפה שהיתה ותביא את הקץ לסבלו.

"תודה… שאת מזיינת אותי." - הוא לא האמין שהמילים האלו בוקעות מפיו.

"ההנאה כולה שלי, אנדרו..."

שנייה אחרי זה אצבעותיה נטשו את גופו. היא נעמדה מולו, וליטפה את איברו, פתאום מחצה אותו - נותנת לו תקווה לשנייה אחת - ושוב חזרה ללטף בקלילות. אנדרו קימר את גופו אליה, רומז ללא מילים, שתתפוס בו כבר, אך דיאנה הניפה את ידה וסטרה חזק לאיברו, ואז עשתה זאת שוב.

"תעמוד ישר!" - ציוותה - "היה לך את הכבוד להיענש על ידי. זה מובן לך?"
דממה.
סטירה על הלחי. סטירה נוספת באיבר שהשתוקק למגע עדין יותר.
"עכשיו זה יותר מובן?"
"כן…"
"תגיד את זה."
"הכבוד הוא שלי דיאנה." - רק שייגמר כבר.
"אתה מחמיא לי בייבי." - היא שחררה את ידיו מהאזיקים ודחפה קלות את כתפיו. בגלל המוט הארור שעדיין פיסק את רגליו, אנדרו איבד שיווי משקל והתמוטט על הרצפה.

"תתחיל לאונן." - דיאנה ניצבה מעליו, ידיה שלובות על החזה, והתבוננה בו כשידו עוטפת את איברו ומביאה אותו לפורקן שייחל לו. היא הסתכלה על פניו, כשראשו נטה לאחור, בטנו התכווצה, וזרע נפלט בין אצבעותיו, התפזר והכתים את פלג גופו העליון.

אנדרו שכב על רצפת העץ הקרה בעיניים עצומות, מתנשף. הוא רצה לאטום את עצמו לכמה דקות - מפני העולם הזה. החדר הזה. מפני דיאנה.

הוא רצה שקט.

עכשיו, כשרמת האדרנלין ירדה, הוא הרגיש את שרירי רגליו וידיו הדואבים, ויותר מזה - הוא חש בדיוק את כל המקומות בהם דיאנה הפליאה בו את מכותיה.

לאחר זמן-מה התרומם מעט על מרפקיו ושאל - "אפשר מגבת או משהו?"

אך דיאנה רק הרימה גבה ולא זזה ממקומה.

"כן, ברור... לא יודע אפילו למה שאלתי." - מלמל לעצמו.

הוא הוריד את האזיקים שהיו על קרסוליו וזרק את המוט הרחק מעצמו, לאחר מכן, קם מהרצפה והחל לשים את בגדיו, כמו שהוא - מלוכלך - בזמן שדיאנה עזבה את החדר. אנדרו יצא דקה אחרי, ובלי רצון מיוחד להחליף איתה עוד מילה אחת, שם פעמיו לכיוון הדלת.

"אנדרו."

פאק. הוא הסתובב אליה, מקווה שהבעת פניו מביעה את מצב רוחו וישר תפס את המעטפה העבה שהתעופפה לעברו.

"הבנות שילמו, ורק שתדע, הֶאֵדִס לא בחור רע, הוא פשוט משתמש ביותר מדי קוקאין."

אנדרו גייס את החיוך הכי מקסים שהיה לו, ואמר לפני שיצא - "כן, הוא בסדר. בניגוד אליך."

שנייה לאחר סגירת הדלת, דיאנה נשכבה על הספה בסלון. גופה בער כמעט והיא הרגישה את הרטיבות שלה אפילו בין ירכיה. מעניין מה אנדרו היה חושב אילו ידע, שלכבודו היא לא לבשה תחתונים. אצבעותיה נגעו בפיסת עור קטנה ומלאת עצבים בין רגליה ובמוחה רצו תמונות של אנדרו כשהוא אזוק בידיו ורגליו מתחנן אליה להפסיק, ולבסוף פניו, כשגמר על הרצפה, מול עיניה. היא ליטפה את עצמה בתנועות סיבוביות, הכניסה אצבע, שוב חזרה ללטף מבחוץ, ותוך כמה דקות בלבד הרגישה זרמים חזקים של הנאה עולים במעלה רגליה, מתערבלים בבטנה ופורצים ממנה באנחות רמות. גופה רעד מעוצמת האורגזמה ומאורכה המפתיע - עד שלבסוף התחושה העזה החלה להיחלש ולהיעלם אט-אט.