סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בית קברות למחשבות

לפני 5 שנים. 5 באוגוסט 2018 בשעה 23:39

העולם ההזוי הזה שנכנסתי אליו

הוא יותר מדי וכל כך הרבה

ונעים, ונכון, ומסקרן, ומפחיד רצח.

 

איך בכלל מתרגלים למציאות וולטילית כל כך? איך קמים לעבודה בבוקר? איך עוצרים את רצף המחשבות והרגשות שמאיימים להציף? איך חיים חיים כפולים כאלה?

 

לא רוצה לוותר. אני רוצה את שניהם. את כולם. כל העולמות. כל החוויות. כל הגברים. רוצה להכיל את הכל באון, לעמוד איתנה על מה ששלי ואני. להתגאות בסימנים שעל עורי. לא לקנא בכאלה שהחיים שלהם מסודרים ויפים כמו מסרט הוליוודי.

אני רוצה להיות גם אני החתול, וגם אני ההייטקיסטית החריפה, וגם אני הקצת זונה, וגם אני הפילוסופית, וגם וגם... ולא להתבייש ולא להסתתר. לא לחוש אשמה. לא לחוש לא שייכת.

 

אני אוכלת את עצמי מבפנים. והפעם רק אני כאן עם עצמי בלילות.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י