אני הולכת ברגל לעבודה.
עיניין של כמה דקות.
אני תמיד בוחרת בדרך, שבין הבתים
ולא על הכביש הראשי.
יש משהו, בטבע שעוד נשאר.
בעצים, פרחים ושבילים קטנים
שעושה לי לגמרי טוב,
על הבוקר, ובכלל.
בין הבתים, יש אדנית אחת
בקומה שניה של אחד הבתים.
שתלו שם גראס לפני חודשיים, בלי בושה.
והגראס הזה, גדל וגדל...
אני עוקבת אחריו, כל בוקר.
אישית, אני לא מבינה
איך הם עוד לא עישנו אותו.
אני מצלמת ל"קטנצ'יק" תמונות,
ומבקשת, שיארגן לי סולם (;
הבחורה מהעבודה שלי,
שעזרתי לה להתחיל בתהליך גרושין,
קיבלה גט.
אין מאושרת ממני עבורה.
אף אישה (או גבר, לצורך העיניין)...
לא צריכים להיות במקום בחיים,
של פחד תמידי, של אלימות מילולית ופיזית.
תמיד, יש פיתרון.
אם הוא לא ידוע לכן\ם,
אולי הוא ידוע לאחרים.
הגדול שלי חגג 18.
עוד לא הספקתי, לשחרר את הפחדים
על זה שהוציא רישיון וקיבל אוטו מאבא...
עוד מעט צבא, והוא רוצה רק קרבי.
תנשמי לילי, תנשמי.
בחיי, שאני מנסה.
קיבלתי מלא תגובות בפרטי,
מאנשים שאוהבים נשים שעירות.
מה אגיד...אני ממשיכה בשעירות יתר,
לעת עתה.
עוד כמה ימים אצא לחופשה, ואולי
כל השיחרור הזה, ישתנה.
בינתיים, נחמד לי כך.
לפעמים, אני מקצרת תהליכים.
נכנסת לפרופילים של נשלטים,
ללינקים שלהם לפורנו, ומאוננת.
צ'יק צ'אק.
בום טראח!
* שיהיה שבוע, נ ה ד ר *
