אני זוכר את עצמי, בתחילת דרכי, נכנס לערב בדאנג'ן כשעוד היה ביפו (2003 כזה). הייתי בשוק, אבל ממש. לא ידעתי מה אני בכלל, שולט/נשלט. די הייתי בהרגשה שאני מתחלף. אבל כל השואו של ההצלפות הפומביות באווירה הגותית של אז, לפידים שקועים בקירות, דיי זיעזע אותי.
או אז הייתה שם מישהי, שאמרה לי שהיא חווה אותי כנשלט. לא ידעתי מה לומר לה, שהרי לא ידעתי מה אני בכלל.
אני קורא כל מיני, שמגיעות לפה חדשות באריזה, או שלא ממש חדשות. לא ממש מבינות את חוקי המקום הזה.
יש לי המון אמפטיה למקום המבולבל הזה. הרי גם אני הייתי שם לפני זמן, שבעיני נראה כאתמול בבוקר.
איזה סרט זה להגיע ללאפלאנד שלנו ולא להבין את החוקים. איך לומדים אותם?
באמת שיש לי המון אמפטיה. ממש בא לי שתהיה לכם כניסה מגניבה לעולם המקביל הזה. אבל לצערי אני יודע, שזו דרך פתלתלה ולרובן זו תהיה כניסה לא נעימה וחבל שכך.
והמקום של הגברים, בין אם שולטים או נשלטים. כל כך לא פשוט. הייתי שם.
הלוואי והיה בכח האיחול שלי, לגרום לכך שתעשו את הצעדים הראשונים באופן שיהיה לכם נעים.
אני קורא בלוגים, קורא הרבה.
וואללה. איך אני ממש מקווה שיהיה מעולה. כי האלטרנטיבה ממש מחורבנת.
מאחל לכם מכל ליבי, שיהיה לא פחות ממעולה.
לא פשוט, בחיי שזה ממש מסובך כל העניין הזה.
אי אפשר לקבל את זה בפשוט יותר?
אז זהו שלא.
