כשנפגשנו לפני שנים היית נער תמים, הרגשתי שאני מסובכת מידי בשבילך, מנוסה מידי, ראיתי יותר מידי, חוויתי יותר מידי ואתה לא תוכל להכיל לעולם.
עברו להם השנים, לפעמים אני נזכרת באותו נער תמים. באותו לילה שלקחת אותי לחתונה של חברים והיה לי ברור כמה אני ואתה לא שייכים.
אני מידי פעם עוצמת עיניים ונזכרת בלילה שלנו יחד בימק״א-לילה ספק פנטזיה ספק awkward מה שבטוח הוא השאיר אותי עם פחד גדול בלב וכאב בין הרגליים...
כן השנים חלפו, חלק מהדברים שאתה מתנסה בהם עכשיו אני שכחתי מזמן...
היום הגלגל התהפך; אתה המנוסה, המסובך, הצובע את נשמתך ומכסה אותה בשכבות... אני נותרתי מאחור...
אני זוכרת ימים שסירבת לחלוק את אהובתך-הרי היא רק שלך!
זוכרת ימים שנתת את חלקך וגלית שאת לא מסוגל להתמסר כולך.
אני זוכרת את החוויה שהותרת בי; חוויה של תזמון גרוע ובעיקר פספוס.
כן איתך הייתי מהמרת הכל...
אבל אני גם יודעת-שאיתך הייתי מפסידה.
עד היום עדיין פוחדת ממך.