כשרק הכרתי את הכלוב נכנסתי לקשר רע, לא מתאים לי, לא נכון.
קשר שהפסקתי ברגע שהתאפסתי על עצמי.
למה הוא היה רע? כי נכנסתי לקשר עם מישהו שפנה אלי בחמש דקות הראשונות שלי כאן, כשלא היה לי מושג ברור מה אני עושה פה ומה החוקים.
מצאתי את עצמי בארץ הפלאות וזה היה וואו, מיליון פניות, מיליון הבטחות להיות בול מה שאני צריכה.
חבל שלא ידעתי בעצמי מה אני צריכה.
עברתי כמה שנים של משבר עמוק, אישית ובנישואין.
בעלי אז האשים את האתר הזה בהכל, כן הייתי גרועה בלהסתיר.
ואז החלטתי שלא עוד, לא אממש את מה שרק התחלתי להבין לגבי עצמי, נשארתי פה רק כדי לכתוב ולפטפט עם כמה אנשים שהיו סוג של ידידים וידידות והייתי אומללה בחיי, יום אחרי יום.
ואז פנה אלי מישהו והיה לי קליק בלב ובנפש ועניתי לו למרות ששנה שלמה עמדתי בהחלטה של עצמי ומהר מאד הבנתי שזה בדיוק מה שרציתי (וכל כך הרבה שלא חלמתי אפילו שארצה!)
ושנאתי את החיים יותר עד היום שהכל התפוצץ ובחרתי להתגרש.
מעולם, בשום שלב, בשום רגע של אומללות או טלטלה לא האשמתי את האתר הזה ואת האנשים המשוטטים בו בקשיים שלי.
אני בוחרת את הבחירות שלי
את מסלול חיי
אני לא ידעתי לתאם ציפיות עם עצמי ברגע הראשון שלי פה.
למה אני כותבת את כל זה?
בגלל המגמה להאשים את האתר/הקהילה/הבדסמ בכל הרעות החולות שיש.
גם כאן, כמו בכל תחום אחר בחיים, צריך לנווט, לסנן, לטעות וללמוד, לתאם ציפיות
לקחת אחריות.
זו לא ארץ פלאות, מי שמולכם הם אנשים בשר ודם כמוכם, חלקם רעים וחלקם טובים
חלקם יתאימו לכם וחלקם לא.
דברים לא קורים בקסם
קחו אחריות!
