צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

People can Fly

צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתוב
לפני 5 שנים. 12 בספטמבר 2018 בשעה 18:45

מעולם לא חשבתי על זה

מעולם זה לא הדליק אותי

ולא היתה לי שום אג'נדה לגבי הזה.

 

זה פשוט קרה.

 

היינו אחרי סשן מכובד

אחרי המקלחת

חזרתי לכרית שלי על הריצפה בסלון

אתה על הספה מכין לנו עוד ג'ויינט

מתרווח ופושט רגל אחת אליי ומניח אותה על הברך שלי.

ואז זה פשוט קרה. 

היה הכי טבעי לי ללקק לך אותה.

ליקקתי את כף הרגל שלך בעדינות בהתמסרות

אני הגורה הקטנה שמעריצה את אבא שלה ומלקקת אותו משמחה.

כשהרמתי את הראש להציץ עליך מהצלילה הזו בתוך כף הרגל שלך -

ראיתי אותך עף שם בעיניים עצומות

והזין שלך עומד כמו טיל !

אני דלוקה אש.

אתה נותן בי חיוך של מלך העולם

מבט נוצץ בעיניים

מסמן לי

שאתה מרשה

לעלות עליך

ולרכב עליו

ולגמור כמה שאני רוצה.

חופשיייי.

המשכנו לסשן שני.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י