כל כך שנאתי את השיערות שלך במקלחת.
במשך שנתיים אני זה שצריך לנקות אותם, מקלל כל פעם ואומר שנשבר לי הזין ממך.
כי באמת נשבר לי הזין.
הריבים, הצעקות, הפרצופים, השגרה שלנו נהפכה לדבר שאנחנו סולדים ממנו.
אנחנו נהפכנו לאנשים שאנחנו סולדים מהם.
עכשיו אני לא מרים את השיערות מהאמבטיה.
אני מתגעגע.
***
הכי שנאתי את השתיקות שלך. גם את שלי.
" אני לא יודע/ת מה להגיד.. "
אם הייתי חוזר אחורה הייתי אומר לך שאני פשוט אוהב אותך. יותר מדי.
יותר מדי פעמים לא אמרתי לך את זה.
יותר מדי פעמים כעסתי ונעלתי את עצמי בתוך עצמי, לא מאפשר לך להתקרב.
ואת רצית להתרחק.
יותר מדי פעמים אמרת לי שאת אוהבת אותי רק כדי לברוח.
תחזרי כבר.
**
כשהיינו רבים, הכלב היה מסתתר מתחת לשולחן
בגלל הצעקות.
ברגע שהיינו משלימים הוא היה קופץ ומנשק אותנו.
הוא תמיד היה רק לב.
סוגר עסקאות.
אם אתם אוהבים, אני אוהב בחזרה.
בלי כל השטויות שמסביב, רק אהבה טהורה.
אבל גם הלב שלו נשבר.
בדיוק כמו שלי.
*
אני לא יכול עם הבית הריק הזה,
השקט שהשארת מחריש לי את האוזניים.
והלב? הוא כועס בעיקר עלי, על זה שאני לא מוכן לוותר לעצמי.
כי אני אוהב אותך.
אפילו הגעגוע נהפך לפיזי,
הגוף שלי מבקש להרגיש אותך.
ואני מסרב.
הלוואי שהייתי מסוגל לוותר על עצמי בשבילך.
הלוואי שהייתי מסוגל להתעלם מהשיערות שעדיין תקועות במקלחת.
