מאיזושהי סיבה ידעתי שמישהו בדרך לאנוס אותי.
הייתי מבוהלת מאוד. סגרתי ונעלתי את כל הדלתות, סגרתי את עצמי באמבטיה מאחורי עוד אקסטרה מנעול ואז...
חשבתי לעצמי איפה לחכות לו (?!)
חושבת להסתתר בפינה של האמבטיה ומחליטה שלא נוח.
בסוף מושכת את הפוך מהמיטה ויושבת ליד המיטה, על הרצפה, מכוסה ומכורבלת.
אחרי זמן מה חושבת לעצמי, אה, כדאי להתקשר 911.
מתחילה לחייג ושומעת איזו מוזיקה לא קשורה ברקע ומבינה שחייגתי לא נכון. מנתקת ומחייגת שוב.
בינתיים הוא כבר באזור הבית ומאיזושהי סיבה עכשיו יש בבית הזה עוד אנשים, מהצד שלי, כלומר בתוך הבית.
אחד מהם פותח לבנאדם את המנעול לדלת, ובכך חותם את גורלי.
האיש נכנס ורואה אותי מנסה לחייג לעזרה. אומר מן איזה... לא, זה לא ילך, או משהו נונשלנט בסגנון, מבקש שאפסיק. אבל לא לוקח ממני את הטלפון. אני עדיין מתה מפחד ועושה כדבריו.
הוא מצביע על איזו פינה ומצווה עליי להתחיל להוריד בגדים (והיו הרבה כאלה מאיזושהי סיבה, כנראה שחורף וקר בבית).
אני שואלת אם להשאיר שם גם את הפלאפון (מה?!) והוא עונה שכן.
מורידה כמה בגדים (לא את כולם) ואז הולכת אחריו לחדר אחר.
שם אני רואה את האדם שפתח לו את המנעול, מחייך. אני כועסת. מתחילה להגיד לו משהו על כמה שאני כועסת ותוך כדי משפט קולטת שאני לא מבינה אם זה גבר או אישה.
מסתכלת על אזור החלציים (כאילו זה כלב או משהו?!) ובאופן נורא הגיוני הוא בלי מכנסיים או תחתונים ואני רואה שיש לו זין. אבל זה זין דוחה כזה, פיצי, כמו של תינוק.
מחליטה שאכן מדובר בגבר וממשיכה לכעוס במין זכר (כי דיוק לשוני בענייני ג'נדר כל כך חשוב כשעומדים להיאנס) עד שהאנס מן עוצר את הראנט שלי בלי להגיד יותר מדי ומורה לי להמשיך בתהליך האונס (ללכת אחריו, להתפשט, אנערף).
ואז אני מתעוררת.
וחושבת על איך חיכיתי לו, כמעט בסבלנות. ואיך כל הזמן הזה של החלום הוא לא נגע בי ולא פגע בי, רק איים וציווה, ובכל זאת עשיתי את כל מה שאמר, ואפילו ביקשתי בעצמי הבהרות ("גם את הפלאפון?"). ועל הגבר שהסגיר אותי ואיך שהוא היה באיזשהו אופן יותר מוחשי ודוחה ולועג מהאנס, שהיה רק צל.
That's some fucked up shit.
Not even gonna try to untangle that one.
