לפני 5 שנים. 9 בנובמבר 2018 בשעה 23:33
חשבתי שלעולם לא אצליח לשחרר אותך. אבל עבר זמן, ועכשיו אני כבר כמעט ולא מרגישה דבר אלייך. תראי אותי, אפילו הצלחתי להפסיק לבכות בגללך, לא מזמן. אני כותבת את כל זה, ואין דבר שעובר במוחי. אני רק יודעת שהיה, ושזה קורה. התחלתי לכתוב עלייך סדרה של קטעים, ואני לא מצליחה להמשיך, כי אין בי הרגש. וזה בסדר, המחוגים זזים ואיתם גם אני. אני במקום אחר בחיים שלי, המשכתי הלאה למקום טוב יותר. מקום חיובי, משמח. מקום בו אני לא צריכה לנפץ כל שעון, מתסכול שיחלוף כבר הזמן, איתך, ורחוק, רחוק ממני.
ואם זמן גורם לנו להשתחרר מהרגש, לפעמים הוא כולא אותנו בתוכו. לפעמים אנחנו יכולים לאהוב אנשים שלמהותם איננו מתחברים. הסיבה היחידה לאהבה הזו היא זמן, וקרבה. קשר שבכדי לפרום אותו עלינו יהיה לברוח רחוק רחוק.
