הנוף בסוואנה שלי

בני הבינוני בישורת האחרונה של הלימודים לפסיכומטרי. הוא מכוון להוציא 800 או משהו קרוב לזה.

איזו חריצות, איזו התמדה, איזו חתירה למצויינות. הלב שלי פשוט מתרחב מגאווה.

הוא לומד ביואל גבע. כרגע במבחנים הוא עומד על בין 750 ל- 770. הוא נלחם על כל שאלה שגויה, מתחקר ושוקד על החולשות כדי להעלות את הציון.

יש איתו אחד גאון על, שמוציא בדרך כלל 20 נקודות יותר ממנו בממוצע. הוא סוגר את הפער אליו, בהתמדה ונחישות. זה מצויין, שיש כזה אחד שמושך אותו למעלה. כל שאר התלמידים נשארו אחורה באבק.

הרגע הוא חזר ממבחן סימולציה השני והזין את התשובות כדי לראות כמה קיבל. בקודם גם הגאון וגם הוא קיבלו רק 730. המבחן הקודם היה כזה, שהם פעם ראשונה לא הספיקו את כל השאלות. בדרך כלל הגאון והוא מסיימים את הפרקים בערך בחצי מהזמן.

הוא קיבל במבחן היום 760-770. פשוט אלוף. אמרתי לו, שיתקשר לגאון לשאול אותו כמה הוא קיבל. הוא לא רוצה. הגאון התקשר אליו ואמר לו, שגם הוא קיבל 760-770.

אומרים על המבחנים של הקורס, שהם הרבה יותר קשים מהמבחן הפסיכומטרי.

המבחן ביום א בעוד שבועיים, ב- 9/12.

אני ממש מתרגש ומעבר לזה, שאני רואה אותו נוסק לשחקים וחזי עומד להתפוצץ מגאווה, אני מת כבר לדעת כמה יוציא.

יש לי בן בינוני, שהוא גרסה משופרת שלי בענק. גם הבנים האחרים שלי כאלה, ממש. אבל יש משהו במדידה הכמותית הזו, שמציג לראווה מדד כמה הוא באמת תותח על.

קוואבאנגה. ממש לגמרי בכלל.