צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשאירי לי מקום לחבק אותך

בחלום
לפני 5 שנים. 30 בנובמבר 2018 בשעה 12:44

תהיות של יום שישי:

מה שווים החיים אם אין חרציות ומדרגות ועלים יבשים של סתיו וארבע סופגניות שחיתות בערב שמקפיא את הלב. איך אפשר להתמודד בלי לזחול על הרצפה בעירום ולרייר אל תוך הזין שלך. אין יותר זין שלך, אין יותר זין בכלל. זה מצחיק, שהגעגוע הוא הרבה יותר רחב מהסקס ובכל זאת אני כותבת על הזין שלך. מעניין כמה פעמים אפשר לכתוב את המילה זין בלי להיות טראש (אני גם ככה טראש). הייתי רוצה לדעת אם על הקיר והשטיח בחדר המלון ההוא יש כתם של דם איפה שנפלת ואם ירשו לי ללכת לשם ולשבת מול הצל שלך. אני רוצה לבקר אותך ויודעת שאני בטח אתמוטט על האדמה מול הקבר ולא אמשיך הלאה לעולם. על מי אני עובדת, אני גם ככה לא ממשיכה הלאה. אין לי כוח יותר. לפעמים אני שוכבת על הפרקט במשרד עם הראש צמוד לקיר והרגליים מקופלות מתחת לשולחן ולא יודעת איך לקום בחזרה. כל יום אני חושבת על איך עדיף שלא להמשיך ובכל זאת ממשיכה. בבקשה. בבקשה.

מטפורה - אבל זה הקטע, שאת צודקת וזה באמת רחב יותר. הזיקה אליו לא מתחילה ונגמרת במין שהיה ביניכם ונראה לי שאם זו הייתי אני הייתי רוצה שיגידו לי שמותר לי להתגעגע אליו המת גם בלי קשר למערכת היחסים הספציפית שהייתה לך איתו בעודו בחיים. לא צריך לעשות לזה רדוקציה, כאילו זה רק זין. זה רגע שיהיה שלך לתמיד, אבל יחד עם זה כאילו, עזבי. נסי לבחור בחרציות במקום בקברים. בבקשה.
לפני 5 שנים
מקולקלת - 🌻
לפני 5 שנים
אוהב כנועות עם זנב - החלפת התמונה ? אחלה תמונה .
לפני 5 שנים
RoyalWolf​(שולט) - גם כשתמשיכי הלאה, ישאר איזה זיכרון שלעולם לא ילך. כמו שאמרה מטאפורה, התמקדי בחרציות, בדברים הטובים שהיו ובאלו שיבואו. המשיכי את המחזוריות.
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י