הוא רוצה לקרוא אותי.
אני חולה.
במיטה.
על כדורים.
בהזיות.
מעוכה.
קיצר סקסית בטירוף...
והוא.. הוא רוצה לקרוא אותי.
ואני? אני בכלל כותבת בשביל עצמי. פורקת לעצמי.
אבל הרצון שלו. מעורר אותי.
אני אישה של ניגודים
אני כן וגם לא.
אני שחור וגם לבן.
אני הכל וגם כלום.
אני אש וגם קרח.
אני מרצה במהות. עמוק בפנים. אני פשוט רוצה שלמי ששלי יהיה טוב.
אני מתריסה ובוחנת גבולות באופי. אני שונאת לעשות רק כי ״אמרו לי״. אז מה אם אמרתם?!
אני מניחה שהשני צמח כי את הראשון עשיתי שנים תוך כדי הזזה שלי ה״עצמי״ הצידה.
איך כל זה משתלב לי עם עולם השליטה?
אני בעצמי עדיין שואלת את זה.
אז אני נוברת בעצמי,
כי אני רוצה לכתוב.
כי הוא רוצה לקרוא.
ואז...... הוא אומר לי ״אין לך חשק. לא נורא״
שזה כמו להגיד לי ״תעשי מה שאת רוצה״. וזה משפט שאסור להגיד לי!
ואני תוהה לעצמי.. זה מוקדם מידי להוציא את הפסיכית??
את הריי לא רוצה להבריח אותו כל כך מוקדם..
אז אני נושמת מחייכת
ואומרת לילה טוב כמו ילדה טובה
💜
הפסיכית נשארה בפנים ומוסרת את האהבתה