השבוע האחרון היה קשה, מהקשים שהיו לי בחיים. לכן, בין השאר, לא כתבתי.
הצטרפות בלתי נסבלת של מקרים לא נעימים, שיצרו עומס אדיר, שהצטרף לעומסים הגם כך די גבוהים אצלי.
חדשות לא נעימות רודפות חדשות רעות.
ושאר העולם? ברובו רוצה ממך את מה שהוא מקבל בד"כ.
בתוך הימים האלו, גבירתי הייתה לי כסלע יציב לאחוז בו, כדי לא להיסחף ולהישבר.
והיא תמיד מודל לחיקוי בהתמודדויות עם לחצים ועומסים.
קול של הגיון ושכל. מטען של אנרגיות . נאחז בה, ומתחזק.
אבל כמו שאומרים אצלנו בקהילה "כל הכאבה לטובה", כי מתוך הקשיים שהשבוע הזה הציב בפנינו למדתי כמה מיוחד יכול להיות המשולש : גבירתנו-אנטי-רוסו.
איך בתוך הימים האלו באמת הפכנו לקבוצה, קבוצה שאכפת לה זה מזה.
ולא שלא ידעתי לפני, אבל בשבוע הזה למדתי הרבה יותר כמה אכפת לי מהאושר שלה, כמה אני רוצה שהיא תהייה שמחה, וכמה האושר שלה דוחק את האגו שלי הצידה.
כמה אני רוצה לעשות עבורה, עבור האושר שלה.
אני חושב שמהשבוע הזה, יצאנו עייפים, אולי טיפה חבולים, אבל הרבה יותר חזקים וביחד.
ואני יודע שבקרוב מאוד תבוא שמחה, בקרוב יהיו הרבה חיוכים.
בקרוב אגשים את ייעודי : לשמח את גבירתי.
ולכבוד שבת, ולכבוד העתיד, ולכבוד גבירתי שהיא כזכור כוכב : שיר אופטימי ואנרגטי.
