סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לה וידה לוקה

לא רק שליטה. והפעם: הצפרדע והעקרב (ביי לבליסנה)
לפני 17 שנים. 18 במרץ 2007 בשעה 8:14

לעולם השליטה נכנסתי בפועל לפני אחת עשרה שנים. זה קרה במקרה ומימש פנטזיות מודחקות של שנים. במשך כל השנים הללו, נברתי בעצמי ובחבריי לקהילה עד כלות, בניסיון למצוא את המניע לתשוקות שלי, לצורך שלי לשלוט. היה לי ברור בתוכי ששליטה זה לא משהו שנולדים איתו ושהסיבות לצורך שלי הן פסיכולוגיות בלבד. לא פעם התשובות לא מצאו חן בעיניי בכלל. לא פעם החלטתי שאני מתנתקת ולא רוצה לשלוט שוב לעולם, פעמים רבות חשבתי שזה משהו שניתן להתגבר עליו, שכדאי לוותר עליו, שמומלץ לברוח ממנו, שלא על מנת לחזור, הייתי בטוחה שאצליח ותמיד חזרתי עם צורך שרק הלך וגדל.

אור ואני עוברות תמיד תהליכים משמעותיים בחיינו במקביל. התהליך שהיא עברה עם עצמה בחודש האחרון, הקביל לתהליך שלי עם עצמי בנוגע לשליטה. ההתמודדות שלי עם מה שקורה לאבא שלי ועם חוסר השליטה הטוטאלי שהטיפול בו הכניס לחיי, גרם לי שוב לחשוב למה אני חייבת לשלוט בהכל - במיטה ומחוץ לה ולמה אני כל כך נלחצת כשהמצב יוצא משליטה.

לאחרונה הגבתי לאחד הבלוגים וכתבתי שלרבים מאיתנו יש שלושה שליטים: פחד, אגו וגוד לוקינג.
אני מאמינה שלי כשולטת יש את אותם שלושה שליטים כמו לרבים מהנשלטים וכמוני גם לשולטים רבים. אולי לא נעים לדבר על זה, אבל רבים מחברי הקהילה עברו טראומות בילדותם, שולטים ונשלטים כאחד. מעתה והלאה אכתוב בהכללה גסה וברור שלמה שאני אומרת יש הרבה יוצאים מהכלל.

אותה טראומת ילדות יכולה להביא לאחת משתי תגובות אופייניות: הזדהות עם תפקיד הקורבן או הזדהות עם תפקיד התוקפן, אופציה נוספת היא פשוט לחיות בהדחקה. שליטה בעיניי היא שיחזור במטרה להגיע לתיקון. כמו שאני רואה את זה, מי שהטביע בתוכו את היותו קורבן, ינסה לשחזר שוב ושוב את החוויה הטראומתית ההיסטורית, במטרה להיות בה תחת שליטה ולתקן את חווית אובדן השליטה. מי שלא יכול היה לסבול את היותו קורבן, יאבק בזה כל חייו ויזדהה יותר עם התוקפן, אך ינסה לעשות לו תיקון. הוא יהיה שתלטן, לוקח, מכאיב, מחנך - אבל יעשה זאת ממקום של לתת ולא לקחת ולהרוס.

כשחשבתי שזאת התשובה, הפסקתי לשלוט במשך שנה, לא רציתי להזדהות לא עם קורבן ולא עם התוקפן. הרגשתי שזה מקום הכי לא בריא בעולם להיות בו ובטח שלא להתיימר לקחת אחרים למסע אל עצמם, כשהמסע שלי לא פתור. בשנה הזאת עשיתי עבודה פנימית, פסיכולוגית ורוחנית, איתרתי את המקומות בהם אני מנסה לשחזר ולתקן, עבדתי עליהם וניסיתי להגיע להשלמה עם עברי. אני לא מאמינה ששיחזור יכול להביא לתיקון. אני חושבת שבטראומות צריך לטפל פסיכולוג ולא באמצעות סקס ויחסים. אני בטוחה שכל עוד תקועים בלופ השיחזור אין סיכוי אמיתי לתיקון. רק כשמשתחררים ממנו, יש סיכוי אמיתי להגיע לשלמות.

כשעברה השנה הזאת, הרגשתי שאחרי שעברתי בעצמי את המסע הקשה הזה אל תוך עצמי, אני יכולה לשלוט ממקום נקי של תשוקה ואהבה לעולם השליטה ולא מתוך צורך לתקן אותי ואחרים. נפרדתי מסיסמאות המסע והבטחתי לעצמי להגיע לשליטה מתוך מקום של משחק מענג לשני הצדדים, מסע שמעלה הרבה תהיות ותובנות על עצמך בדרך, אבל אני כשולטת לא מטפלת בנשלט/ת שלי, אני רק אוהבת אותם ואת המשחק, שמטרתו בעיניי היא עונג והעצמה הדדית.

עברו עוד כמה שנים וחשבתי לעצמי כמה לנשלטים/ות שלי יש הרבה יותר חופש משיש לי. חופש ואומץ. חופש להיות מה שהם רוצים - ילדים, חלשים, חזקים - כרצונם. הרגשתי שלי אין את החופש הזה, שאני כולאת את עצמי בחומות של פחד ואגו שגורמים לי לצורך להיות תמיד בשליטה, שעד שלא אתחבר גם לילדה המפוחדת שבתוכי, זאת שהיתה חסרת אונים ועד שלא אתן לה את המקום שלה במקום לבוז לה כל כך - המסע שלי עם עצמי לא יושלם.

החלטתי שאני מוכנה לוותר לגמרי על האגו שלי ולהתמודד עם הפחד שלי, כדי לתת לי חופש להיות הכל. הכרתי אדון, ביקשתי ממנו לעזור לי להתחבר לילדה הזאת, לתת לה מקום. הסברתי שאין לי רצון לא בכאב ולא בהשפלות, לא באדנות ולא בהובלה - יש לי רצון שיהיה מישהו שיצליח פעם לתת לי מרחב בטוח לילדה ההיא שבתוכי. הסיפור ההוא נגמר רע. לא רק שלא הצלחתי להתחבר בעקבותיו לילדה שבי, לא רק שלא נתתי לה מקום בטוח, לטראומת הילדות נוספה טראומה חדשה ואני רק הסתגרתי יותר בחומות האגו והגוד לוקינג שלי. המשכתי רק לשלוט והמשכתי לא להיות חופשיה לתת מקום גם לצדדים האחרים שלי, אלה של הילדה.

הקשר שלי עם אור וההתמודדות שלי עם אובדן השליטה הטוטאלי בחיי בגלל הבלתמ"ים הבלתי נגמרים עם אבי, החזירו אותי למסע שלי. פתאם אי אפשר היה לברוח מהפריק קונטרוליות שלי וממה שכל אובדן שליטה כזה עושה לחיי. כל יום הוצבה בפניי מראה חדשה שאמרה "זאת את ואת לא שולטת במצב ואת מתה מפחד כמו ילדה קטנה ממה שיקרה לאבא שלך וממה שיקרה לך אם לא תהיי בשליטה". הפעלתי את כל האוטומטים שלי בשיא עוצמתם - הייתי חזקה ונחושה ובולדוזרית והרגשתי הכי חנוקה בעולם. חנוקה מפחד ומעצב ומשחזורים של מצבי אי שליטה.

התהליך של אור עם עצמה וההתחברות שלה לצדדים הנוספים בה ושיחה אחת עם חבר שלי, עשו הבדל אמיתי בחיי. החבר הזה היה אהובי והיום אנחנו החברים הכי טובים בעולם. הוא מאסטר והוא דו מיני ועם גברים הוא מרשה לעצמו להלקח עד הסוף ועם נשים הוא אוהב לשלוט. "את יודעת מה זה מאסטר אמיתי?", הוא שאל אותי, "מאסטר זה להיות חופשי, להיות קודם כל אדון לעצמך ולהרשות לעצמך להיות כל מה שאתה, על כל תכונותיך, ברגע שהפסקתי להאבק באגו שלי ובגוד לוקינג שלי, קיבלתי את החופש הזה ומשולט צעצוע הפכתי לשולט אמיתי, בעצמי לפני הכל".

השיחה הזאת נגעה בי עמוק. נזכרתי בכל המסע הזה שעברתי עם עצמי, התבוננתי בכל המקומות בהם אני לא מרשה לעצמי להיות הכל, בכל המקומות בהם הגוד לוקינג שלי גורם לי לוותר על מי שאני, במקום לתת לעצמי חופש. הפרפקציוניזם, שלא פחות משהוא מקדם אותי, מפריע לי להגשים חלומות, הצורך להיות חזקה גם כשאני מרגישה הכי חלשה, הפחד מלבכות, הפחד מלבקש, הפחד מתלותיות, הפחד מהזדקקות. כשהבנתי הצלחתי סופסוף לבכות, הצלחתי לבקש, הרגשתי בנוח עם להעזר ולהתכרבל ולומר כמה אני מפחדת.

וכמה שחשבתי שהנה סופסוף אני באמת מבינה אותי, הייתי זקוקה לעוד צעד אחד כדי להבין. החלטתי שאני נלחמת באגו, שהוא לא ישלוט בי יותר, שאני מוכנה לוותר עליו, שאני לא זקוקה לו יותר
והבאתי את כל התובנות האלה לאור. ורק אחרי ששיתפתי והסברתי, פתאם ראיתי ש... נכון, כמה מפתיע, גם למאבק הזה אני מגיעה מתוך אגו. כמה מלא אגו לומר "אני אנצח את האגו שלי", כמה ממקום של כיבוש, גאוותנות ומאבק.

אגו הוא דבר חשוב ביותר. אגו מגן עלינו ועוזר לנו לשרוד. אגו לא צריך לחסל/לכבוש/לנצח. לאגו צריך לתת מקום בטוח ולשמור אותו בגודלו הטבעי. כשהוא גדול מדי, זה מצביע על פחד. אגו צריך להרגיע, לומר לו תודה על התפקיד שמילא בחיינו, לומר לו שבוודאי עוד נזדקק לו פעם ולבקש ממנו להשאר ולהרגיע אותו שזה בסדר, הוא יכול להצטמצם, אנחנו בטוחים, אנחנו לא זקוקים לו בעוצמה של חומת 2000 קילומטר, שזה בסדר אם הוא ישאר בגודל של תמרור.

התובנות האלה הגיעו לשיאן ביום ההולדת שלי, מה שאור עברה בימים האחרונים רק חיזק אותן.
אני מתחילה במסע של לקבל את עצמי על כל צדדיי, מסע שבו אצטרך לוותר על אגו וגוד לוקינג.
אני לא רוצה לעשות את זה באמצעות תהליך הפוך של להשלט, זה מיותר בעיניי. המסע הזה מתחיל בהתבוננות עמוקה בעיניים שלי, במראה וירטואלית, שתאמר לי: "זאת את על כל צדדייך: אשה וילדה, חזקה וחלשה, בטוחה ומפוחדת, מעניקה ונזקקת. שלמה".

הבלוג הזה הוא הצעד הראשון בויתור על הגוד לוקינג שלי בעיני עצמי וגם בעיניכם, הקוראים שלי.
קשה לי לכתוב אותו יותר מאלף תאורים פלסטיים ופורנוגרפיים של סשנים, אני כותבת ומרגישה את הפחד צף עולה - מה הם יחשבו? איך אמשיך להיות שולטת כשהודתי בפני עצמי ובפניכם שיש בי גם ילדה מפוחדת? איך השפחה שלי תרגיש כשגבירתה הודתה בכזה דבר? וכמה שהפחד קיים, כך גם הידיעה שזאת הדרך הנכונה לי ושבלי המסע הזה אהיה חסרה.





הנשיא - יש בך, בליסנה, צורךהולך וגובר לאינטגרציה של חלקים של עצמך לאחדות אחת.הגיעה העת כנראה לקרעים בנפשך להתפר.
בהצלחה.
רוה"מ.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה:)
לפני 17 שנים
מביט לרגע - בליסנה ,
יש לי המון מה להגיד על הכתיבה היפה שלך אבל אסתפק
בתגובה על משפט אחד שכתבת : "איך אמשיך להיות שולטת כשהודתי בפני עצמי ובפניכם שיש בי גם ילדה מפוחדת? איך השפחה שלי תרגיש כשגבירתה הודתה בכזה דבר? "

אני אענה לך .
השפחה שלך תרגיש נפלא מכיוון שהיכולת שלך להתחבר גם למקומות החלשים שלך ולדעת להתמודד איתם היטב ולא לטשטש אותם מראה לא רק את האיכויות שלך כשולטת , אלא בעיקר כבת אדם .
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה מותק, זה גם מה שהיא אומרת:)
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - הרצון להבין מה הופך אותנו למה שאנחנו מובן לחלוטין.
אני גם מקבל את זה שחלקנו המאוד גדול הגיע לזה מטראומות שונות.

רק שהשאלה היא מה תתן לנו בסופו של דבר הנבירה והחיפוש? האם זה "יגאל" אותנו מהעניין ויהפוך אותנו נורמאלים סוף סוף? מסופקני .
הצד הכנוע שבי שכנע את עצמי להכנע, לוותר ולהפסיק לחפש בנבכי הילדות המושלמת שלי איזו טראומה וגם אם מצאתי משהו שאולי היה ואולי המצאתי בדמיוני לא להתעמק בו מידי, זה חסר תוכלת בעיני.

ובכל אופן אין לך מה לפחד מאיך שיראו אותך ומה שיחשבו עליך, את חזקה מספיק על מנת להגיד מי את באמת ולא להתחבא.

מי שחושב שדומית היא מעין וונדה המכשפה מספורט בילי (אוח הזכורונות) עשוי להסתכל עליך אחרת.
מי שהתגבר על זה ומבין שכולנו בני אדם יסתכל עליך בדיוק באותה צורה, אולי אפילו קצת יותר מעריצה.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - שאלת שאלה חשובה - בשביל מה צריך את כל הנבירה הזאת והאם היא תהפוך אותנו ליותר נורמאליים?
אענה לך על איך שאני רואה את הדברים. אני רואה בחיים מסע של הנפש להתפתחות. אני חושבת שכדי שהנפש שלי תצמח, אני צריכה להכיר אותה ולטפל בה. חיים בהדחקות קלים ונוחים יותר, אבל גם תוקעים אותנו במקום. אני לא רוצה להיות נורמאלית, מי נורמאלי בכלל? רובנו חיים בתחושה של סוד מהעולם, גם האנשים הכי נורמאליים לכאורה. השאיפה שלי היא לא להיות כמו כולם, השאיפה שלי היא להיות הכי אני בלי לפחד מכל מה שאני. וכן, מי שיסתכל אחרת לא משמעותי והפחד שלי הוא לא מאובדן ההערכה של כאלה שהם חסרי חשיבות בחיי, אלא רק כפונקציה של מראה לי ולאיך שאני רואה את עצמי בעיניי, אני ומי שחשובים לי.
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - השאלה האם הנבירה הזו לא עלולה להפוך אותנו למפוחדים יותר? האם הדבר לא עלול להיות משול לחיטוט בפצע שהשאיר צלקת אבל הגליד.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - אני לא חושבת שפצע יכול להחלים באמת אם לא מטפלים בו. אני מאמינה שזה מחבר אותנו לעוצמה ולא לפחד. הפחד הוא רק שלב שיעבור.
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - יום אחד תזכירי להראות לך את היד שלי.
יש שם צלקת משנת תש"מ או משהו.
אבל כל אחד מכיר עצמו טוב יותר מכל אחד אחר ואם זה יעזור לך אז היידה בליס.
לפני 17 שנים
פעם פרח​(נשלטת) - אני מסכימה עם האדון שהזכרת
ברגע שמפסיקים להאבק באגו ובגוד לוקיניג יש מקום לדברים אחרים
ואז את לא נותנת לדברים האלה לשלוט בך
ואת יותר חופשייה
ואז אז באמת שולטת, וממקום קצת אחר

עם אישית יש בי יותר הערכה למי שמסוגל לעשות מסע כזה לעצמו
אני חושבת שזה הופך אותך לשלמה יותר

ותמיד יהיו אנשים שלא יהיו מסוגלים לקבל את זה
שיראו בזה משהו שמפחית מערכך
וזו כבר בעייה שלהם, ולא שלך

{}
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה מותק ומסכימה אתך לגמרי.
לפני 17 שנים
scarlettempress{L} - אני נמצאת בעולם הבדס"מ סך הכל פחות משנתיים. וכמו כולם גם אני תהיתי מדי פעם מאיפה הגיעו התשוקות האלה, האם יש להן איזו סיבה נסתרת וכו'. בחודשים האחרונים יצא לי לקרוא לא מעט דברים על נושא המיניות בכלל ומיניות חריגה בפרט, בין היתר על בדס"מ, פטיש ואפילו הומוסקסואליות. כל המחקרים הפסיכולגיים לא נתנו לי תשובות אמיתיות - תמיד איכשהו הרגשתי שאני מנסה בכוח לחפש דברים שלא נמצאים שם, תמיד זה מתאים רק חלקית. כשקראתי את מישל פוקו (הוגה צרפתי) פתאום כאילו נפתח איזה חלון והרגשתי משב רוח רענן. פוקו סוקר את היחס למיניות בחברה המערבית מימי הביניים ועד המאה ה-20 ומתאר תהליך בו הפכנו את המין לכוח מסתורי בו אנו מנסים למצוא הסבר לכל מה שאנחנו. (מומלץ מאוד לקרוא - "תולדות המיניות I, הרצון לדעת", הוצאת הקיבוץ המאוחד).
יצר הסדיזם והמזוכיזם כמו גם משיכה לבני אותו מין - חוקרים רבים הוכיחו שאלה דברים שקיימים אצל כל אחד מאיתנו, רק שאצל כל אחד זה בא לידי ביטוי בצורות שונות, בנסיבות שונות וכמובן במידות שונות.

ההתמודדות שלך עם כל מה שאת היא דבר נפלא ואמיץ ואני מאמינה שככל שאנו מכירים את עצמנו טוב יותר, אנו לומדים לאהוב את עצמנו לחלוטין והחיים נהיים הרבה יותר יפים. כמו שאמרת, הבדס"מ והמין בכלל הם לא כלי טיפולי. אז אולי כדאי להתמודד עם כל הבעיות שלנו בלי לנסות לחפש את כל התשובות, ההסברים וההשלכות שלהן בתוך עולם של עונג מיני.
לפני 17 שנים
scarlettempress{L} - עוד דבר שרציתי לומר ושכחתי - אני מזועזעת מהרעיון שמישהו חושב ששולט או שולטת הם אנשי-על ללא חולשות ופחדים. מה שיפה במשחק השליטה זו היכולת הזאת - לשחק. מחוצה לה - כולנו רק אנשים כל אחד עם העולם המסובך שלו.
לפני 17 שנים
סוכן משנה מבנה - רק תזכרי שאם את הולכת עם קו החשיבה שלו, את לא יכולה להילחם בנאצים.
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - אהובתי,
רק לפני כמה פוסטים כתבתי עד כמה אני מעריצה את האישה שאיתי, היום אני מעריצה אותך עוד יותר.

אני לא מעריצה את המושלמות שלך - אין דבר כזה, אני מעריצה את המורכבות, את הפסיפס שיוצר את השלם ואת ההתמודדות שאת מתמודדת עם קבלת הפסיפס וקבלת השלם שאת.

אהובתי,
קשה כל כך להודות באנושיות, כי זו כוללת גם פחדים, גם חוסר אונים, גם הזדקקות וגם תלות - מילים שעבורך ועבורי נשמעו עד לא מזמן כמילים גסות ומאיימות. המסע שכל אחת מאיתנו עוברת עם עצמה ויחד בקשר שלנו, יהפוך אותנו למאושרות בסופו. הוא לא קל אבל הוא מבטיח קבלה עצמית אמיתית - כזו שלא מאלצת אותנו לגוד לוקינג אפילו בעיני עצמנו. את ואני צועדות בדרך אל החופש. אני גאה בך אשתי ומעריכה אותך כל כך על האומץ לא רק ללכת בדרך הזו, אלא גם לחשוף אותה ואותך במה שנדמה לך שהוא חולשתך ובמה שאני והעולם רואים כעוצמתך.
לפני 17 שנים
פינקי לשלטון​(מתחלפת) - הגדרת כל כך יפה מה שניסיתי להגדיר לעצמי לפני כמה זמן. השליטה שולטת בי!!!

אין שלמות בעולם. השלמות היא פרדוקס כי תמיד בשביל להגיע אליה מוותרים על משהו אחר -משהו הולך לאיבוד בדרך. המורכבות היא אכן השלמות גם בעיני.
בשנתיים האחרונות במצבים שונים ויתרתי על הפרפקציוניזם שלי. ויתרתי על "המושלם" כי ראיתי שהוא חד מימדי מידיי . פתחתי בפני מן תיבת פנדורה קטנה.
בתוך הפרפקציוניזם מאוד בטוח.. מחוצה לו קצת פחות...

בלי ספק שליטה אמיתית היא לפעמים לתת לעצמך לאבד שליטה ולקבל את זה..

לדעתי מי שלא יהיה גאה בך על פוסט כזה פשוט לא מבין מה המשמעות של להיות אדם שלם.
כל הכבוד לך
לפני 17 שנים
פשוט תות{Mistress H} - אני חושבת שמעבר לזה שזה גרם לי להעריך אותך יותר, זה גרם לך להעריך את עצמך יותר ואת השפחה שלך ואת האהובה שלך והקוראים שלך להעריך אותך יותר.

האגו שלנו מנסה תמיד לקפץ למעלה ולשלוט בנו, את קמת והחלטת שאת לא נותנת לו לקפוץ יותר סתם, ושאת הולכת להילחם בקושי ולהיות עצמך, לנסות לקבל ולהשלים את עצמך דרך הקושי הכי גדול שלך - חולשה.

את עושה צעד חשוב שכל אחד מאיתנו צריך לעשות, במפתיע אני בדיוק עכשיו מתמודדת עם הקושי בלוותר על האגו, בניסיון להיות למטה נשלטת כשאני רגילה להיות השולטת. עזרת לי להבין שלא תמיד צריך להיות נשלטים כדי ללמוד לוותר על האגו, אני אנסה בזכותך גם דרך אחרת - תודה לך.

את אישה מדהימה בליס. }{
תות
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י