לפני 5 שנים. 27 בדצמבר 2018 בשעה 22:07
אודה ולא אבוש: בהתחלה חששתי ממנו.
הוא היה שם לפני, הוא חכם, הוא מצחיק, ויש מישהי שטוענת שהוא חתיך.
והיא קובעת.
אני לא חושש מתחרות, באופן כללי תחרות עושה לי צורך אחד: לנצח.
אבל כאן, הובהר מהתחלה הניצחון הוא אחר: האושר שלה.
היא המנצחת, אנחנו התזמורת.
לא נשקר ונגיד שמהתחלה זה ניגן מוצארט.
אני יכול לנחש שגם אצלו היו חששות.
אבל כן, מהתחלה היה ברור לי שהוא נכס עבור גבירתו.
ולשמחתי גבירתי היא גבירתו. כן, אני ממש שמח שהוא שלה. שמח שאני אתו בהרמון ההרמוני.
שמח שאנחנו פחות רבים, ויותר מפרגנים ומפוקסים במטרה שלשמה התכנסנו.
אני גאה להיות שלך, גבירתנו.
ואני שמח להיות באותה קבוצה עם אדם חכם, טוב ואכפתי.
אתו האושר של גבירתו (שהוא הניצחון) הרבה יותר קל ואפשרי.
חוץ מזה שלפעמים גם ממש מצחיק.
מזל טוב אנטי, יא אח .
