סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 5 שנים. 30 בדצמבר 2018 בשעה 17:54

משחררת אותך. 


אתה. שחדרת לפני חודשים. 

אתה, שנגעת בנקודה הכי רגישה כבר בדקות הראשונות.

אתה, שכבר ראינו את הילדה המתולתלת שלנו. 

אתה, שבנשיקה הראשונה הראת לי את האחרונה. 

אתה, שליטפת את פניי באותו לילה חמים. גרמת לי להרגיש היחידה בעולם. 

אתה, שחדרת לתוכי ועם כל הדיפה פנימה עוד סדק נוצר בחומה. 

אתה, שהחיוך שלך עושה לי נעים בכל הגוף. 

אתה, הראשון שגרם לי לחשוב שאני באמת סקסית.

אתה, זה שהחלטת שאחרי חיבור מטריף מידיי וחסר כל היגיון אנחנו לא נעבוד. 

אתה, שנשארת יום אחרי יום. כי כבר התמכרת. 

אתה, שנמצא מסתבר באותו צד של השוט. 

אתה, שלא מבין שהחיים הם לא שחור או לבן. 

אתה, שמצליח להוציא אותי מדעתי בגלל העקשנות שלך. 

אתה, שמתעקש להישאר וירטואלי. 

אתה, שמושך אותי כמו מגנט אליו. ואז הופך את המגנט. ככה שאף פעם לא נוגע באמת. 

אתה, שאחרי חצי שנה שנבנו על 3 ימים בלבד לא מצליח לשחרר אותי. אבל גם לא מצליח לממש אותי. 

אתה, שהצעתי שננסה אותנו בוניל ונראה לאיזה כיוון השוט המצליף. 

 

אתה, שהיית אמור להיות הכל. כי האינטואיציה שלי לא משקרת. 

 
אותך. אני משחררת. 

כי הגיע הזמן להפסיק להילחם. 

אתה אמור לרצות אותי לך בדיוק כמו שרציתי אותך לי. 

 
ילד מתוק שלי. אתה משוחרר ממני. 

אחרי חצי שנה של תקשורת כמעט יום יומית. עם אהבה לא קטנה אלייך. 

 
אני משחררת. 

כי מגיע לי שיבקשו אותי. לפחות כמו שאני מבקשת. 

 

❤️ 

 עם דמעות בעיניים ומחנק בגרון אני בפעם הראשונה בחיי מרימה ידיים. 

ומאמינה שמה ששלי ומגיע לי בדרך. ומגיע לי! 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י