לפני 5 שנים. 30 בדצמבר 2018 בשעה 19:17
בא לי לבכות את עצמי לדעת.
להיכנס לתנוחת עובר.
ופשוט לבכות.
דקה אחר דקה.
שעה אחר שעה.
עד אובדן חושים.
עד התייבשות ואיבוד הכרה.
לבכות את כל הכאבים.
את כל העצב.
את כל התסכולים.
את כל תחושות ההחמצה.
אבל סופות לא בוכות.
או לפחות הסופה הזאת לא.
היא לא יודעת.
אז במקום לבכות. זולגת לה דמעה אחר דמעה מזוית עין שמאל.
הלב מתכווץ.
ואני אוספת את עצמי. ואת כל הילדות שבי.
מחבקת חזק.
ולוחשת. האושר הוא שלי!
💜
הלוואי וידעתי לבכות באמת.
