צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני 5 שנים. 4 בינואר 2019 בשעה 16:07

היציאה מהמרתף. ככה החלטתי לקרוא לזה.
היא אמרה שאני צריכה להפנים שאצא מהארון ברגע שנהיה בפינה הכי זוגית שלנו, שנהיה מסביב לשעון יחד, נלך למקומות כזוג מוכר, שאכין עצמי לכך שאנשים ישימו לי תווית של לסבית. זה נשמע לי מוזר. למה שיגידו שאני לסבית? אני דו מינית. הפסיכולוגית שלי אמרה שאני יכולה לבחור בגישה שאם שואלים, אני לא לסבית ואני לא דו, אני מגוונת. קשה לי עם כל ההכרזה הזו על יציאה. לא ברור לי אפילו למה קשה לי עם ההגדרה הזו על עצמי בעוד אני נמשכת בטירוףףףף לכך שזה חלק ממי שהיא.. יחד עם זאת אני מבינה שרוב הסיכויים שזה מה שיצא ממה שהיה עם האקסית לפני כשליש מחיי, הצלקות שנשארו מאחור..

תחילת שנות העשרים שלנו, עם האקסית, חשבנו שנהיה יחד לנצח. החלפנו טבעות, בשביל הסמליות, פינטזנו על חיים זוגיים יחד מ-א' עד ת'.  אם כי למען הכנות, היא זו שפינטזה. אני הייתי עסוקה מיום ליום בסרטים על זה שאני לא יכולה לחיות ללא זין עד אחרית ימיי. לא מסוגלת פיזיולוגית.
כששטחתי את זה בפניה, היא מצאה פשרה שתהיה נוחה לשתינו. מותר לי לשכב עם גבר אחד (מישהו ספציפי שהסכמנו עליו - שבדיעבד חודשים אחכ שילמתי על זה ביוקר כי דרכו הגיעה אליי האקרית פסיכופטית).
הבעיה הייתה שלי נפתח התיאבון. אז לחצתי ועשינו שלישייה עם חייל שהכרנו מהפורומים. כשזיין אותי הכל היה מושלם, אבל כשהוא עינג אותה הרגשתי לראשונה קנאה צורבת, כזה כאב כמו בעיטה בבטן. מעולם לפני כן לא חוויתי דבר כזה, לא בעוצמה כזו. זה הרחיק אותי ממנה לשארית הערב, והרחיק ביננו גם בהמשך. ההתנצלויות שלה מטעמי מצפון לאחר מכן היו ככ מיותרות.. חווייה נוספת כזו היתה לנו אצל ידיד אחר שהזמין אותנו לעיסוי אבל לא יכל שלא להתפתות להציע, ולקבל היענות, לפורקן בסופו. כמו קודם, כשהוא הגמיר אותה אני התפחלצתי. משהו בי נבקע.
זמן קצר אחכ פיתיתי את החייל ההוא בנפרד. ניהלנו מן רומן קצר, אפילו כתבתי עליו סיפור אירוטי..
מי חשב שילד הוא ילד.. האידיוט סיפר על זה לחבר אחר משותף לכולנו שהחליט להיות צדיק ולהשתנקר ישר אליה. הכל התפוצץ לי בפנים. היא נפגעה ממש ונעלמה מחיי. ואני הפנמתי שנשים זה לא בשבילי. זו גם הייתה הפעם האחרונה שבגדתי בבן/בת זוג. Never again. עם נשים לעומת זאת.. דברים מסתבר התפתחו אחרת..

 

עם בת זוגתי הנוכחית והנערצת הדברים שונים. אולי כי אני הגעתי לשלב בחיים, שונה בתכלית ממה שהיו. כשהייתי צעירה ממש, כיתה ו' כזה, האמנתי שבגיל 18 כבר אתחתן. הרי באגדות זה היה גיל הנסיכות כשהתחתנו עם האביר הלבן. בגיל 18 הבנתי שזה כבר לא יקרה, אז פאק איט, ונהייתי שרלילה ולו על מנת שאם לא שום דבר אחרת לפחות אצבור יםםם ניסיון מיני. רעיון גאוני 😄
אז התחלתי לפנטז שבגיל 30 כבר אהיה נשואה, ועד 35 יהיו לי 2 ילדים. ואם לא אמצא מישהו עד גיל 38 אעשה ילד לבד. כן, כאילו החיים הולכים כמתוכנן.. כשאף לא אחד מהם קרה הפסקתי לנסות להבין את הגורל שלי. 

שנים, הבגרות והנסיון עשו את שלהם. אולי מסיבה זו, בשלב זה כשאני בשלה יותר, שרוטה יותר, סדוקה יותר, חדה יותר, נחושה יותר, הצלחתי למצוא נפש תאומה.. את האישה שלי..
המחשבה עליה מעוררת בי פרפורי לב ופרפרים בבטן.. להיות לידה מטריף אותי מבפנים החוצה. לשמוע אותה גומרת באוזן קרוב קרוב מעביר לי זרמים בכוס.. להתמקם עם הלשון שלי והשפתיים והליקוקים והמציצות על הדגדגן שלה, מענגים אותי לא פחות מאשר אותה, להביט בה מתענגת מהאצבעות שלי, מהלשון שלי.. גומרת שוב ושוב על הלשון שלי...

איתה זה המון המון סביב סקס, מודה שאני קצת חסרת מעצורים. זה שהיא חתיכת סוטה רק פועל לטובתי. סוף סוף מישהי שרוצה לחוות איתי מיליון פנטזיות, לא רק להדליק אותי ולדבר על זה.. היא באמת כזו, עלה רעיון לפנטזיה, פגישה או שתיים אחרי וזה קורה.. כזו האישה שלי, חרמנית כמו גבר++, נוגעת בי כמו אישה (וגבר ברגעים פרועים) שמכירה את הגוף שלי כאילו היה שלה.. העונג שרק מתגבר מסקס לסקס.. 
אבל זה לא רק הסקס. זה גם הטיזינג.. להסתובב איתה בפומבי, צמוד יותר או פחות, הליטוף האקראי (או פחות) של הישבן שלי, מגע השפתיים באמצע צומת הומה.. המבטים החושקים, האוהבים.. גם בלי מילים. באמצע גן ארכיאולוגי, ברמזור אדום, בטיול עם הכלב, והאהוב עליי- במקומות שבהם יש סיכוי שמישהו שמכיר אותי יראה ויבין מה הוא רואה. לא יודעת למה דווקא זה מדליק בי התלהבות של בת טיפשעשרה..

היה איזה משפט שהיא אמרה לי ביום רביעי כשהייתי בדרך לפסיכולוגית, לא זוכרת מה זה היה אבל כן שעניתי לה בתדהמה "את אומרת שכל חיי יהיו לי רק זין אחד וכוס אחד??" --  זו היתה הפעם הראשונה שחלחלה בי תובנה כזו. היא כמובן אישרה את זה ולא הבינה איך בכלל יכולתי לחשוב אחרת, אלא אם כן אני רוצה לפתוח את הקשר ואז שתינו יכולות. זה ישר צמרר אותי. לא חולקת את הלב שלך או הגוף שלך עם אף אישה או גבר. אני רכושנית ככה. והנה המחיר לרכושנות. כשהמלצרית ההיא בבליקר התחילה איתה וביקשה סגריה בלי אפילו למצמץ על קיומי שם, הרגשתי שעוד רגע אני מושכת אותה לצד ומכאיבה לה מאוד. מאוד. מזל שלה שהאישה שלי בכזו קלות מצליחה לנטרל בי הרים וגבעות ולייצב אותי על הקרקע..

הגעתי בחיי למצב שלא ראיתי שום תרחיש שיוכל להתקיים באופן שהוא מתנהל כרגע.
מלבד האישה שלי שהינה הפתעה טרייה יחסית, יש לי בחיי גבר מדהים שאני מאוד מעריצה ואוהבת.. גבר ששוכן עמוק בליבי כבר כמה שנים.. (הרבה יותר זמן מכל קשר אחר שהיה לי.)
זה הגבר שאסמוך עליו עם עיניים מכוסות, ידיים קשורות מאחורי הגב ורשרושים מתכתיים מוזרים מסביבי..
הוא איש שיחה מרתק ברמות אחרות, איש סוד שלי לכל דבר באשר יהיה, והמאהב הכי טוב שידעתי בחיי הארוכים והמגוונים.. המאהב והחבר הכי טוב שלי.

אני לא כותבת עליו מספיק, כבר העירו לי כמה. איכשהו את העונג שלנו והכייף שלנו בחרתי עם הזמן להחזיק בתוכי ולא לחלוק עם העולם. להשאיר לנו פינה אינטימית משלנו, משהו שהוא באמת רק שלנו. רגשות לא תמיד אפשר להסביר..

אז אני עם אישה ואני עם גבר. ללא שם או תווית. אם כבר אתם רוצים לתייג אותי אז זה יהיה מדוייק יותר כזו שמנהלת 2 מערכות יחסים במקביל עם גבר ואישה. זאתי עם שני בני הזוג. תתייגו את זה. כמו שלפני זה הייתי זו עם הקעקועים. בסדר, זורמת. אבל לסבית? מה הקשר? תנו להיות אנשים מגוונים..

אוהבת כל אחד מהם בדרך מעט שונה. מוקירה תכונות דומות שמופיעות אצל שניהם. לא רואה את חיי ללא אחד מהם או שניהם. אין דרמות, אין כאבי לב, רק הרבה אהבה חופשית. מי אמר שרוח הסיקסטיז-סבנטיז נעלמה??

אז זהו.. הריני יוצאת מהמרתף, תכירו, זה מגרש המשחקים שלי,
שם במעמקים החשוכים, הרבה ספנקינג גם מהאדון וגם מהגברת.. הרבה יותר מדיי סימנים סגולים ברחבי הגוף..
במגרש המשחקים הזה שומרים גישת הישבן החם, פעם הוא מאדים כל לחי ולחי, פעם היא, רק שלא יחזור להיות לבן..
במגרש הזה אני יכולה להיות הכי זונה, הכי שרמוטה, הכי שייכת ובבעלות אחר/ת..
במגרש המשחקים שלי מותר הכל. הקווים האדומים רחוקים ושחוקים. הכל מותר, לפחות להתנסות ראשונית.
ככל שזה סוטה יותר- הסיכוי לחוות עולה.
אבל אני יוצאת מהמרתף, כדי להראות לכם, שזה לא רק מעורר תחושת אהבה ושלמות אישית ובין אישית, במקומות הכמוסים האלה שאנחנו מרשים לעצמנו לחוות עד תום, בלי השטויות החברתיות שטוחנים לנו בשכל מגיל אפס, אם נשתחרר באמת ונרשה לעצמנו להתענג עם אלה שאיתם מתעוררים חשקים הדדיים הכל יהיה פשוט נעים יותר..

 

 

לכל מי שקרא עד לכאן, קבלו בונוס,
הידעתם שהוחלפה ממש עכשיו תמונת הפרופיל שלי?
(קרדיט לכישורי הצילום מגיעים לאישה שלי)

 

 

 

davy jones​(אחר){אהבת חינם} - ❤
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י