פתאומית לעד

אני עודי זוכר: זאת אגדה, זה פלא, 

היתה אי פעם אש, בלילה רק אחד
הדלקת לי את עינייך השקטות האלה,
אבל כיבית אותן. כיבית אותן מייד.

הכל נישכח עד תום,
חלפה שעת האפס.
עכשיו אני אפור
ומרוחק כמו כולם.

שוב לא יושר השיר
ולא תיכלה הנפש,
היה היו מילים יפות
היו היו - מזמן.

_{( תרצה אתר )}