לפני 5 שנים. 19 בינואר 2019 בשעה 20:24
אני לא הסוטה הכי גדולה.
אני לא הזונה הכי נוטפת.
אני לא השפחה הכי המלוכלת.
אני לא הכלבה הכי צייתנית.
אני רק אני.
ילדה טובה וקטנה.
ילדה שבמהותה טוטאלית.
ילדה שבמהותה מתמסרת.
ילדה שמהותה אוהבת שלכולם טוב סביבה.
ילדה אוהבת. גם אם קשה לה לראות.
אני לא באמת שייכת לפה.
אני קשה ומרדנית.
אני צריכה תשומת לב בכמויות ענקיות.
אני חדה מידי. רואה יותר מידי.
אני בוחנת את הסביבה שלי בכל רגע נכון.
אני לא באמת שייכת לפה.
אז מה אם השקט היחיד שחוויתי היה 4 בעודי מחכה.
אז מה אם הפטמות שלי מתחננות שיכאיבו להן.
אז מה אם התחת שלי משתוקק להצלפות חגורה.
אז מה אם הלב שלי פועם באמת רק תחת אותו מבט מצמית.
אז מה אם אם הגוף והנפש שלי לא רגועים רק כי אני זו ששולטת בהם.
אז מה... זה לא אומר שאני שייכת לפה..
❤️
עוד שבת עברה לה בטוב. מממ יכולה להתרגל לזה..