לפני 5 שנים. 19 בינואר 2019 בשעה 22:11
כן. דורשת.
את מה ששלי.
הגיוני. לא הגיוני.
זה לא באמת מעניין אותי.
שכחתי את זה.
במשך שנים.
שכחתי לדרוש.
עד שהגעתי למצב שאני לא יודעת לקבל.
נתתי.
את הכל. את כולי.
גם את מה שאין לי.
השתנתי עבור אחרים.
כדי שיהיה להם טוב.
שמתי את עצמי בצד.
שכחתי אותי.
ועדיין. למרות כל הטוב והנתינה
ניפצו אותי לרסיסים.
וכשהמרסקת היא אחות של 10 שנים זה פאקניג כואב!
למדתי להגיד תודה על זה.
זה הזכיר לי מי אני.
אני הכל!
והכל שלי.
ומחר, מחר אני הולכת לקחת את מה ששלי.
אני מחליטה מה שייך לי.
ומה שאמרתי, כך יעשה.
אני ברורה?
💜
הסופה באה לקחת. תחזיקי חזק. היא לא משאירה שבויים.
