בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 5 שנים. 29 בינואר 2019 בשעה 20:23

לפעמים אני תוהה.. 

האם כולם חווים דברים כמוני? 

האם כולם מרגישים בעוצמה הזאת? 

 
אני מקווה שכן. 

 
נכון. כשאני כואבת זה קורע אותי. 

זה נורא. 

אבל הכאב רגעי, זמני. חולף. 

בעיקר מתקבל באהבה והבנה שהייתה לו מטרה. 

 
כשאני אוהבת? 

זה... לפעמים אין לי מילים לתאר. 

הזרמים החמים שיוצאים מהלב. 

מתפשטים בכל הגוף. 

עד קצות האצבעות. 

עד לקודקוד הקרקפת. 

 
כשאני אוהבת? 

החיוך לא יורד מהשפתיים. 

אפילו הנפש מחייכת. 

 
והאמת,שאהבה תמיד איתי. 

אוהבת את האנשים המדהימים שיש פה. שמצליחים לגרום לי לחייך יותר ממה שחייכתי שנים. 

שמצליחים לגרום לי לפתוח את הראש והלב.

שמצליחים לדחוף אותי עוד קצת קדימה. 

שמדייקים אותי. 

אתם מושלמים! 

 
אהבה תמיד איתי. 

כי אני בוחרת בה. 

בוחרת לאהוב אתכם. 

בוחרת לאהוב את עצמי. 

❤️  

 אחחחח אני מרגישה כמו דובון אכפתי לי.. כזה שמוציא את הלב החוצה ומפיץ אור... זוכרים אותם? 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י