את,
את חמודה מידי.
את,
את מתוקה אמיתית.
איתך עושים ילדים. את אישה. רעיה. איתך בונים בית ומשפחה.
איתך לא עושים פרקים.
והנה הדמעות.
לא רציתי שהן יגעו.
אבל הן לא שואלות אותי.
רטובות וחמות זלגות עד לשפתיים.
והשפתיים כרגיל גדלות ומאדימות בגלל הבכי.
לא חשבתי לעולם שהן יגעו בגלל משפטים כאלו.
אבל עם המשפטים האלו מגיעה הרמיזה שאני אצטרך להתפשר.
העולמות שלא התחברו לעולם.
אז אני נותנת להן לזרום.
למרוח את האיפור.
לנקות אותי.
ואז מגיע הרגיעה.
נושמת.
כן. אני קורצתי מחומר טוב.
ואני שנים משפרת את עצמי.
כן. אני חמודה לפעמים. כשאני לא שורטת מעצבים.
כן. אני מתוקה אמיתית. כשאני לא בוחנת אותך כל הזמן.
כן. אני אישה לעשות איתה ילדים. גם אם בפנים שאני ילדה בעצמי.
וכן. אני אישה לבנות לה בית ומשפחה.
וכן. אני גם זונה בפוטנציאל גבוה.
אני גם מרגישה הכי נכון לרגליו של הנכון.
אני הכל. זונה, ילדה, שפחה, אישה, אמא כשיגיע הזמן.
שלך. עבורך. שם השקט השלי.
מסירות וטוטאליות היו אני הרבה לפני שנפל אסימון השליטה.
ועכשיו זה הדרך שלי להביע רגש אמיתי. נקי. טהור.
כן אני מתוקה. אבל אתה עדיין תרצה לסתום לי את הפה עם סטירה.
🖤
השאלה האמתית היא האם אתה חזק מספיק כדי להיות אדון לזונה שהיא אם ילדיך.... זו השאלה
