סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני 5 חודשים. ראשון, 3 בפברואר 2019, בשעה 19:11

אתה אוהב לשחק בי. אוהב לבחון את התגובות הבלתי מילוליות שלי למעשים שלך, בי. ואני? אוהבת לבחון את עצמי מבעד העיניים שלך. 

שבחרת לשחק בי ולהפוך אותי לסוס משא אשר אתה דוהר ומצליף בו, נדהמתי וחייכתי במבוכה כאשר דמיינתי אותך מחייך מאחוריי.

שבחרת להעמיד אותי כבובת מריונטה: רגל אזוקה מונפת באוויר, ידיים אזוקות למעלה ועיניים מכוסות רציתי להתכווץ לכדי גודל של ציפורן מהמבוכה שבהעמדה. 

שבחרת להעניש אותי בצורת 80 הצלפות כאשר אני שוכבת ומתפתלת, הרגשתי אותי קטנה וכפופה לנוכח האכזבה הרגעית שלך ממני. 

אבל יש רגע אחד בו לא ברור לי אדוני איך נראיתי בפניך. אנא אמור לי, איך נראיתי בפניך לאחר הדמעות שזלגו בשקט ובכאב? 

***

אני אוהבת להיעלם, אוהבת שאתה מעלים אותי. הרגע בו היד שלך מחזיקה את פניי בחוזקה, כמעין מוחקת אותי זה הרגע בו השקט מחלחל ואני פה, איתך, בשבילך, לשימושך. 

הסטירות המונחתות כל פעם בלחי אחרת מעיפות ומשנות תודעה, כל סטירה בחוזקה אחרת ואני.. אני נמחקת. נושמת. 

***

אז למה הסטירה האחרונה הייתה לך כל כך קשה? 

***

אתה רוכן מעליי, אני מבחינה במבט..הזה..החייתי.. ואני יודעת שמתחשק לך שוב להתעלל בבובה שלך ואני שם, איתך, סופגת, בשבילך ואתה סוטר לי . . סוטר ומכאיב לי 

הדמעות מבצבצות אך מנסה לשלוט בהן, לא לתת להן לצאת.

אתה ממשיך לשחק, צובט ומושך ועם כל סטירה שנוחתת נהיה לי קשה יותר ויותר. 

***

ואז זה קרה, אתה מחזיק את פניי, נותן שנייה של הפסקה וסוטר לפניי, סטירה לא כואבת, אך מטלטלת. הדמעות כבר יצאו משליטתי והן זולגות לאט ובדממה מכאיבה.

***

רגעים אחרי, אני לידך אבל לא איתך, אני בעולם שלי.

וקשה לי. 

אני נאספת לזרועותיך, מנסה אך לא מצליחה למצוא בהן נחמה. אנחנו רק שוכבים ואתה אומר לי במגע שאתה פה, איתי, גם ברגעי הקצה. 

***

אז למה הסטירה האחרונה הייתה לך כל כך קשה?

***

שאלת אותי את השאלה הזאת מספר פעמים ולכך עניתי שלא יודעת. לא הצלחתי לאסוף את עצמי מכדי לענות לך. אני יודעת למה היה לי קשה אך קשה לי אפילו לספר לעצמי, איך אוכל לספר לך? 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י