יש לי מרצה שתפקידה ללמד אותנו לקרוא גלי מוח של אנשים רגילים ושל אנשים עם תסמונת דאון,לראות אם נוכל לזהות את ההבדלים ועל פי אותם הבדלים לקבוע איזה מוח זה.בכל אופן,למרצה יש נטייה להרגיז את כל הכיתה,חוץ ממני.אז על הבוקר התבקשתי לספק שוטים לכל הכיתה כדי שאלה יצליפו במרצה.ישבתי משועשעת כשהוניליים תיארו איך היו מתעללים בה.אבל...רק לידי המרצה מתחילה לגמגם ולהתבלבל.אני תוהה אם זה בגלל שאני מפחידה אותה או בגללה שהבהרתי לה באלו המילים ”אם תמשיכי לנבוח לעברי יותר מידי,אחזיר אותך חזרה למלונה שלך כי את כלבה חסרת חינוך”...היא לא מסוגלת ליישר אליי מבט,גם מחוץ לכיתה כשהיא מתיישבת ליידי על הספסל.אני רואה אותה מגניבה מבטים חטופים,וכשהיא פוגשת את המבט שלי,ישר מסיתה את שלה.עושה את עצמה משחקת בפלאפון ואז כדרך אגב יוצרת שיח.אני מחייכת ותוהה כמה היא מרטיבה בכל יום כזה ליידי,מולי ובגללי....הרי שלא הסתרתי מי אני ומה אני.
לפני 5 שנים. 4 במרץ 2019 בשעה 10:46
