סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 5 שנים. 17 במרץ 2019 בשעה 9:15

זה לא זכרון, אלא סיפור, כזה ששנים אחר כך הופך להיות בדיחה משפחתית.
אני בת פחות מיום, אולי כמה שעות. לא מזמן אמא שלי הצליחה לפספס שיש לה צירים, למרות שהיא נמצאת בבית חולים ללידה וכמעט ילדה אותי מחוץ לחדר יולדות. הכל בסדר, אל דאגה, בסוף היתה מיטה, היו רופא ואחיות ונולדתי בלידה קלה להפליא.
ואז לקחו אותי ל.... לאן שזה לא יהיה שלקחו אותי, זה לא שאני זוכרת. כשהחזירו אותי להנקה הראשונה אמא שלי אחזה בי בחיבה, ליטפה, מלמלה מילות אהבה (נראה לי, כן? תנו לי להרגיש בסרט הוליוודי) ושניה קצרה לפני שהיא חיברה את הגייגר הרעבה אל מקור המזון שלה לחודשים הקרובים היא צעקה "גוועלד", טוב, היא לא, אבל היא כן הבחינה שזאת לא אני אלא תינוקת זרה. 
הוזעקו האחיות שרצו במהירות אל חדר התינוקות וגילו ש... אופס, התחלפו הילדות. אמא שלי קיבלה את התינוקת של ההיא מהחדר ליד ואילו ההיא מהחדר ליד קיבלה את התינוקת של אמא שלי.
יום למחרת אמא שלי פגשה באותה השכנה מהחדר ליד וגילתה שאת הארוחה הראשונה שלי ינקתי בחדווה רבה (אולי החדווה הזאת היתה רמז לבאות) מאשה ערביה. הן שוחחו, החמיאו כל אחת לתינוקת של השנייה והלכו לדרכן.
מאז רצו שתי בדיחות במשפחה:
א. החיבה שלי לבגדים נוצצים, מבריקים, מלמלות וכאלה זה מהחלב (כן, סטיגמטי, אצלינו כל הומור מקובל).
ב. כשנמאסתי על ההורים, זה קורה עוד היום, היו מאיימים עלי שיחזירו אותי לאמא המינקת שלי.

 

שנים אחר כך, כשהיה לי חבר בדואי, ניסיתי לשכנע אותו לספר להורים שלו את הסיפור שלי בטענה שככה אולי הם יקבלו אותי למשפחה. לא עבד לנו.

 

(דברים ששועטים בי ואני עוד לא כותבת עליהם:
* יש גבול לתחושת חופש? או שתמיד נרצה עוד?
* לפעמים אני שוקת, מהפתגם ההוא עם הסוס והשוקת, אבל אני גם ההוא שמביא את הסוס.
* יצא לכם פעם לפחד מלאבד משהו שאתם לא בטוחים אם הוא נכון לכם?)

Britney Bitch - זה אכן מסביר את א', גם אצלי:)
תודה 😘
וחופש, לדעתי, מתקיים רק בתוך גבולות, חופש מוחלט הוא כאוס.
לפני 5 שנים
hrgiger - א' עבר לי, ממש מזמן (:
וכן. כנראה. לא יודעת.
לפני 5 שנים
nicknose​(מתחלף) - בשבילי, כמו אצל עברי והכסף, חופש הוא דבר יפה כשהוא עובד איתנו. הפעמים בהן הרגשתי אבוד באמת הגיעו כשהיו יותר מדי אופציות על השולחן. יותר מדי טאבים פתוחים. הלם השפע, קוראים לזה הפוסט-מודרניסטים.
לפני 5 שנים
hrgiger - אני דווקא טובה עם מלא טאבים פתוחים, נעים לי לדעת שאני יכולה לבחור ככה ואחר כך אחרת.
לפני 5 שנים
nicknose​(מתחלף) - אז אני בצד השני של הסקאלה. תמיד מצמצם. שומר את האופציות פתוחות רק בפוטנציה ואת שולחן העבודה נקי ומסודר. ותסלחי לי, שום דבר אישי, מקבל חררה מאינפלציה של טאבים. אם נמשיך את עולם הדימויים המחשבי: היא יוצרת עומס על המעבד ומאטה את תהליכי החישוב וקבלת ההחלטות.
לפני 5 שנים
hrgiger - אם מדובר על המחשב מממנו אני מגיבה לך, זה אכן פוגע לו בעבודה ( 15 פתוחים כרגע), אם מדובר על המחשב שנמצא מעל הכתפיים שלי, אז אני נוטה לחשוב שאני טובה יותר ככה (כנראה 15,000 פתוחים כרגע) (:
לפני 5 שנים
nicknose​(מתחלף) - לא חוכמה, את היבריד אנוש-חייזר מתוחכם במיוחד :)) אני סתם גיק ארצי
לפני 5 שנים
abir - חחח..קרה לי דבר דומה עם הבת הגדולה שלי.
כמה דקות אחרי שהנחתי אותה בעריסה בתינוקיה שלחו אותי להביא מדבקות.
כאשר חזרתי חיכתה לי שם במקום שעזבתי אותה תינוקת שעירה מכף רגל ועד ראש (הם כל הזמן מחליפים שם מיקומים).
נראה לי מוזר אבל איך שראיתי אותה החלטתי שאני אוהב אותה למרות הכל :).
כמה דקות אחרי זה האחות שמה לב לטעות וקיבלתי את היפה שלי בחזרה :)
תמיד אנחנו חושבים מי יודע מה היה קורה אם האחות לא הייתה שמה לב לטעות.
לפני 5 שנים
hrgiger - הורי עדיין אומרים לפעמים "היינו צריכים לקחת את ההיא שנתנו לנו וזהו" (:
לפני 5 שנים
אישון מאוזן​(נשלט) - * אני חושב שתמיד נשתוקק ונערוג לעוד חופש, אבל נרצה, ובוודאי נצטרך, גבולות.
והגבולות הנכונים יעצימו את ערך החופש.

* מאד יפה בעיני דימוי השוקת וההוא שמביא את הסוס (:

* בטח שיצא. כאדם שטחי ורדוד אני יכול להעיד שאצלי לפחות הפחד להפסיד משהו גדול בדר'כ מהחשש שהוא יסתבר כפחות מתאים.
לפני 5 שנים
hrgiger - כל כך מתאים לך להגיב למה ששמתי בצד, לאחר כך (:
לפני 5 שנים
אישון מאוזן​(נשלט) - בריטני התחילה (אני מציין זאת רק כי אולי בגלל שהיא כל כך רזה לא הבחנת בכך)
לפני 5 שנים
Britney Bitch - איך יצא שאני אשמה? 🥴
לפני 5 שנים
אישון מאוזן​(נשלט) - סורי סיסטר, זה עניין של ניסיון, הערכת מצב וניצול הזדמנויות מושכל
לפני 5 שנים
hrgiger - האישון טועה, הוא יצא אשם.
את יכולה להרגע (:
לפני 5 שנים
אישון מאוזן​(נשלט) - תמיד אני אשם במשהו, האישון הקטן נאלץ לשלם בגדול ובמאוזן (:
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י