בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני 3 חודשים. חמישי, 21 במרץ 2019, בשעה 18:51

אני מידה 35 בנעליים, לפעמים אפילו מידה זו גדולה עליי. And I like it

אני נוהגת להתלונן על הקושי במציאת נעליים, אבל זה רק בשביל שאוכל להתרברב שאני משלמת פחות כי אני קונה את מידות הילדים.

זה מטופש, זה כל כך כל כך מטופש, אבל אוהבת את העובדה שאני קומפקטית ועסיסית בעת ובעונה אחת. לעיתים טועים לחשוב שאני בשנת שירות או בתיכון ואני מתמוגגת מאגו.

אלא אם כן אני בעבודה.

בעבודה.. שיעז הבנאדם להחמיא לי על איכות המקצועיות לנוכח הגיל והמראה, שייזהר, כי אכרות את לשונו. ואכריח אותו להסתכל.

***

 אני טיפוס הישגי, פרפקציוניסטי, חייבת לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר. העשייה היא שקטה, ההשקעה מופנית לפרקטיקה ומשם מתפתחת ומתקדמת.  אין מקום להנחות, לבינוניות ואכן, אני נוחלת הצלחה, אני מתפתחת במישור האישי והמקצועי אבל משהו משתבש לי בדרך. 

"כחש היא בולדוזר, לא נותנת לאפאחד להשפיע עליה, הלוואי עליי רבע מהחוזק שלך"

 

את המשפט הנ"ל אחת מנשות הצוות שלי הפנתה כלפיי אחרי משבר מסוים שקרה אשר תפס ושיבש את כולם. פייר, הלב נצבט לי מעט למשמע קומפלימנט זה.

התחשק לי לומר שיש לי רגעים קשים, רציתי לשתף בתחושה אך חששתי. מה שיתוף שכזה יעיד עליי? 

אל תבין אותי לא נכון, אני אוהבת את העובדה שאני מקור הכוח וההדרכה של כולם אבל המקום גרם לי להעלים.. להסתיר צדדים נוספים בי, צדדים טובים וחשובים לא פחות. ולעיתים נהיה לי קצת כבד.

***

בתחילת מסעי בעולם השליטה, ההגדרות לא נתנו לי מנוח. ברחתי, כל כך התכחשתי להיותי נשלטת. ידעתי שיש לי רצונות, שיש לי צרכים שההמשגה שלהם תוביל לדרך חדשה.

חששתי

חששתי להצהיר שחלק מהיותי כאן הוא הרצון למסור את השליטה. פחדתי שהדבר יוריד מערכי.

עברתי דרך מאז, מחשבותיי אינן כשהיו אבל הקושי לומר מהם רצונותיי נשארו כשהיו. אני מי שאני תמיד, שכלית, אבל הרגש משנה מצב צבירה ואת הכל אני מגישה לך, אדוני.

***

אני אוהבת את הנתונים הגנטיים שלי המסמלים ילדותיות מסוימת כי זה משאיר לי מקום להיאחז בו. עד עכשיו נתתי לאחיזה הזו לספק לי את אותו צורך, הבדיחות על קניית נעליים במחלקת ילדים, פליאה לנוכח העשירות הפנימית מול הרוך החיצוני סיפקו אותי מעט ונתנו לי להתרכז בחלקים אחרים.

אבל, איתך, קורה לי משהו. 

אני נפתחת אליך, נקשרת אליך והדבר מעורר בי את אותו צורך, צורך להרפות את ידי ולתת לך את השליטה הטוטאלית. בי. 

קשה לי עם הצורך הזה, קשה לי להודות בו, קשה לי לומר שרוצה להיות הכל שלך, מחפץ, לזונה, לכלבה, ל... ילדה.

***

השבוע לא הרגשתי טוב, היינו ביחד ללא אקטים פיזיים בדסמיים והרגשתי בכל שנייה ושנייה את עוצמת השליטה שלך עליי. בעוצמה כפולה מהפעמים האחרות. אמרת לי שהדבר הוא מאחר ואין את הכאב הפיזי, תחושת השליטה מתעצמת ומועצמת ודווקא מאותם ימים, אותו טיול והתבוננות בים הרגשתי אותי הכי קטנה והכי שלך. זוכר את הרגע שהתיישבנו על הספסל והנחתי עליך את ראשי? זה העה בכדי לנצור את הרגע, רגע בו הרגשתי.. ככה.

***

יש רגעים שקשה לי איתך. קשה לי עם הגילויים העצמיים והמקומות שהם לוקחים אותי.

אני אוהבת את הידיעה שאתה איתי, בכל רגע ובכל מצב צבירה.

אוהבת להיות שלך.

מקווה לאהוב את הכל בי. מתישהו. 

 

 

 

 

 

hollow4781 - אקט עם נמוכות זה השיט, ללא ספק, במיוחד נשלטות.
לפני 3 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י