לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני 5 חודשים. רביעי, 3 באפריל 2019, בשעה 18:52

קיבלתי התראה שהמנוי מסתיים עוד שישה ימים. לא, לא מעוניינת לחדש. לא רואה תועלת חוץ מהאפשרות לעלות תמונות.

תמונות..

תמונה..

***

 

בתחילת הקשר שלנו, לפני שאתה יודע.. לפני שהרגש צץ לו הייתי שולחת לך תמונות ללא חשבון. היה לי חשוב להראות לך שיש מעטפת שתשתלם לך. תמונה סקסית פה, סלפי (עאלק) ספונטאני שם. העיקר שתדע שאני מהממת. לא הרגיש לי מספיק הדיבור, הבפנים לא שווה ערך מספיק.

אבל, משהו מוזר קורה, ככל שהקשר מעמיק, ככל שאתה מכיר אותי יותר כך גם נוח לי לשלוח לך תמונות שלי עירומה ומקושטת עם סימנים שהשארת עליי, כאילו הסימנים נהיו הלבוש החדש שלי אך נהיה לי קשה לשלוח לך תמונות רגילות שלי.

כאשר אנחנו אצלך בבית, נדירים המקרים שאני לבושה. דבר הגרם לי להרגיש נוח בעירום שלי, מולך. אני יודעת שאתה אוהב אותי ואת גופי כפי שהוא, אני לא שותפה לאהבה הזאת.

אני הצגה. לא, אני לא יודעת שאני מהממת, אני חייבת לקבל אישורים אינסופיים לכך.

לפעמים אני מסתכלת על עצמי במראה ורואה נקודות של כיעור שחייב לכסות, גוף מגושם, חיוך דפוק, שיא של פתאטיות.

לפעמים אני רואה מול המראה מישהי שתמיד תנסה להרגיש מישהי שהיא לא.

לפעמים אני מרגישה יפה ומתחננת ששאר העולם ייראה את זה.

אני מקפידה להפגין את גישת "הכל בא לי בטבעי ו/או לא אכפת לי. אבל האמת היא שאכפת לי, אכפת לי מאוד.

נהיה לי קשה לשלוח לך תמונה פשוטה של תחתון וחזייה ואם זה עם בגדים, ניסיון אחר ניסיון בחיפוש אחר תמונה שתתאים.

נהיה לי קשה להיות במקום הזה. אתה מקשה עליי להיות במקום הזה, השיפוטי כלפי עצמי.

אני יודעת שאני לא מכוערת

ואני גם יודעת שאני לא (מרגישה) יפה. וטובה. ושווה. מעולם לא העזתי להודות בדבר.

 

אמרת לי בשבת לכתוב תמיד את האמת שלי מבלי להתחשב במה אחרים אולי יחשבו.

קשה לי, קשה לי עם האמת. היא נשמעת לי פתאטית אבל לראשונה אני נמצאת במקום שאני מוכנה להודות בה.

כי להודות בה זה אומר להישיר אליה מבט,

להתמודד

ולשנות.

 

לא רוצה שאחרים יחשבו שאני שווה

רוצה שאני אחשוב ככה. תמיד. 

 

יום אחד זה ייקרה. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י