אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ולפעמים (באמת) המציאות עולה על כל דמיון

"מתי מסיים לעבוד מחר?" הודעה כל כך שגרתית לכאורה, כל כך תמימה וסתמית. בדרך כלל זה אכן כך, אבל לא במקרה שלנו. הטקסט הקצרצר הזה מכיל בתוכו את תמצית חיי בשנים האחרונות, ה"שאלה" הזו היא לא ממש שאלה, היא יותר הוראה, הוראה לסיים מחר מוקדם לעבוד בכדי שאשתי תוכל לצאת לבלות בערב.
מרגע שקראתי את ההודעה אני חושב רק עליו, מנסה לנחש מיהו אותו בר מזל, מנסה לדמיין איך הוא נראה והיכן ואיך נפגשו. במה הוא עובד, האם נשוי, האם הזין שלו גדול. האם הוא מודע לעובדה שבזמן שהוא יתכונן מחר למפגש עם אשתי, אני אהיה שם, מושפל ותוהה היכן טעיתי, עסוק בלמרוח אותה בקרם גוף בניחוח אקזוטי עדין, כזה שצריך להתקרב ממש קרוב בכדי להריח אותו. קרוב מדי, קרוב עד כדי כך שכשהיא תחזור לבית, אני אוכל להריח את ריח הבושם שלו (לא רק).
לאחר מס' שעות מעז לבקש ממנה לשלוח תמונה שלו, היא לא מסכימה, היא אף פעם לא מסכימה לשלוח לי תמונה לפני שהיא נפגשת עם מישהו. לאחר מכן, תלוי במצב הרוח שלה.
אני מתחנן אליה תמיד שתדאג לי לתמונות שלה נדפקת, יש לה מלא תמונות כאלו, היא לא מוכנה להראות לי כי הם לא מרשים לה, זה מטריף אותי!! לעיתים נדירות, היא מפתיעה אותי ושולחת לי אחת, ככה סתם באמצע היום, כשאני בעבודה. אני יודע שהיא נהנית לשמוע תוך מס' דקות שאוננתי על התמונה והשפרצתי כמו ילד מתבגר, למרות שהיא תמיד רושמת לי שאני מגעיל אותה ושאני כל כך אפס שזה מחרמן אותי.
"נו", היא מתזכרת אותי שעוד לא עניתי לה מתי מסיים לעבוד מחר.
"מתי שתרצי אהובתי, מתי שתרצי" עניתי.
"יפה", היא שולחת. למרות שמדובר בהודעת טקטס, ניתן להבחין בנימת ההתנשאות שלה.
מרגע זה, הופך היום שלי ל"יום שלפני"...
לפני 6 חודשים. שני, 8 באפריל 2019, בשעה 02:24

אז במשך תקופה ארוכה תהיתי איפה טעיתי. מה גרם לי לעזאזל להגיע לאן שהגעתי. מדוע ולמה צצים להם ממעמקי נשמתי כל הזמן הדחפים המשונים הללו. דחפים שאין לי היכולת להתנגד להם, דחפים שמרגע שהם מחלחלים לתוכי אני מתמסר לצורך להוציאם לפועל. חפרתי ונברתי בנבכי זכרונותי והגעתי לכדי מסקנה אחת ויחידה.. זה קרה כשהייתי נער.. זה קרה בגלל נהג האוטובוס ההוא, אלי שמו, ש"התנדב"  לקחת אותי טרמפ עד לאן שאצטרך. השעה הייתה מאוחרת כבר, השעות הללו שגורמות לך לקפוץ מאושר כשמישהו מציע לך טרמפ. "קפה ויוצאים לדרך" הוא אמר ולקח אותי איתו לחדר הנהגים. בהתחלה לא רציתי להיכנס אבל היה קר וגשום אז נכנעתי למזג האוויר ונכנסתי. בחדר ישב עוד נהג ואיכשהו זה הרגיש לי די מרגיע.

תוך כדי הכנת הקפה שאל אותו הנהג הנוסף כיצד אני משלם לו. והוא ענה בצחוק שאני הולך למצוץ לו את הזין וצחק בקול רם. אני צחקקתי במבוכה. הנהג השני צעק לעברי, זה תעריף לילה, מציצה לא תספיק.. ושניהם צחקו.

אלי התיישב בספה והפציר בי לבוא לשבת. אל תדאג, אנחנו לא נושכים. אז התיישבתי.. אלי מימין והנהג הנוסף משמאל. בהתחלה הם התעניינו בי ושאלו כל מיני שאלות. אחר כך, התחילו לספר בדיחות גסות. ואז, הגיעו הנגיעות, נגיעות קטנות כאלו, כאילו לא במתכוון. ואז אלי התקרב, התקרב מדי. רציתי לקום אך הוא תפס אותי והצמיד את שפתיו לאוזן שלי. הוא לחש לי; אל תדאג, אנחנו ניקח אותך לאן שאתה רוצה, אבל קודם נעשה קצת פאן. הוא נישק אותי כל כך חזק שיכולתי להרגיש את הלשון שלו עמוק בתוך הגרון שלי. לאחר מס' שניות הוא הפנה את ראשי לאחור, הנהג השני כבר המתין עם הזין מחוץ למכנסיים. פאק! זה היה זין עצום!! אלי דחף את ראשי לעבר הזין שלו והכריח אותי למצוץ אותו. בזמן שאני מוצץ, אלי משך את מכנסי לאחור ודחף לי בפראות אצבע לתחת. לא הצלחתי אפילו להאנק מכאב כי הפה שלי היה מלא בזין. לאחר מס' דקות הוא גמר.. בלית ברירה בלעתי הכל. שתי טפיחות על התחת ואלי הצהיר; זזים. שתיתי כוס מים ויצאנו לכיוון האוטובוס. הנהג הנוסף הצטרף גם הוא. כשנכנסנו לאוטובוס, אלי הורה לי להתפשט. שילמת לנהג הלא נכון הוא אמר תוך כדי גיחוך. התחלנו בנסיעה, אלי, לא אהב שאני לא מתפשט והפשיט אותי בעצמו. הוא דחק בי לרדת על הברכיים, שלף את הזין שלו והתחיל לזיין לי את הפה. בשלב מסויים, הוא גרר אותי לקדמת האוטובוס ליד עמדת הנהג ומול דלתות הכניסה. סירבתי למצוץ לו מכיוון שהיינו חשופים אך הוא סטר לי והכניס את הזין שלו לפה שלי בכוח. בהמשך הנהג הנוסף פתח את הדלתות בזמן שעמדנו ברמזור. אני לא יודע אם היה לידינו רכב או לא, אלי לא אפשר לי לי להוציא את הזין מהפה ולהסתכל. ואז, האוטובוס עצר. הצלחתי להגניב מבט וראיתי שאנחנו בחניון חשוך כלשהו. אלי והנהג השני התפשטו ולקחו אותי לחלקו האחורי של האוטובוס. אלי כיסה לי את העיניים ושוב הוריד אותי לרצפה. הם הכניסו לי את הזין לפה אחד אחרי השני ולעיתים במקביל. בשלב מסויים, שמעתי את דלת האוטובוס נפתחת. נלחצתי ממש, אבל הם השתיקו אותי והורו לי להמשיך. הרגשתי שעוד מישהו הצטרף. הם דיברו ביניהם בלי הפסקה. אחד מהם, הרים אותי מהרצפה, כופף אותי, ודחף לי בפראות את הזין לתחת. צרחתי מכאב, בכיתי, אבל הוא המשיך ולחש לעברי; שאם ארפה אני אפילו אהנה מזה. שוב דלת נפתחת, אנשים נוספים הגיעו. כולם סביבי, נוגעים ומלטפים בזמן שאני נאנק מכאבים. אחד יוצא ואחד מכניס, בלי הפסקה. תוך שאני גונח מכאב, הרגשתי שאחד מהם גמר לי על הפנים. מי שדפק אותי בתחת לא הפסיק להפליק לי על הישבן ולבסוף גמר בתוכי. אחריו נכנס מישהו נוסף וגם הוא גמר בתוכי. אני חושב שסה"כ שישה אנשים גמרו בתוכי. הפוגה.. חששתי להוריד את כיסוי העיניים. הרגשתי שהאוטובוס ממשיך בנסיעה. חלק מהאנשים ירדו כבר. אלי מלטף ומנשק אותי. בוא לסיבוב נוסף הוא מורה לי ומושיב אותי עליו. הוא חונק אותי תוך כדי זיון ואני נחנק. ואז, באופן פתאומי ממש, גמרתי. גמרתי כל כך הרבה עד שהתחלתי לרעוד. לא ממש הבנתי איך ולמה גמרתי. לא נהנתי מזה, שנאתי את עצמי על זה. בדיעבד, לא הצלחתי להסביר לעצמי מדוע לא התנגדתי. תירצתי לעצמי שלל תירוצים על מנת לשקם את הגבריות שלי. המשכתי הלאה...

היום אני מבין שזו נקודת התפנית בחיי, האירוע הזה הוא שורש הבעיה. אני נורא כועס על אלי הנהג ההוא וגם על החברים שלו. לעיתים אני מנסה לאתר אותו. נורא הייתי רוצה להטיח בו את האשמה לכל הבעיות שלי, להטיח בו את האשמה ולהתחנן שיעשה את זה שוב. 

לראותה​(מתחלף) - מטורף. סיפור אמיתי?
לפני 6 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י