הרגע בו מבינה עד כמה אני נקרעת בין שני עולמות.
הרגע בו אני מסיימת דייט ונילי, שמסתבר שלאורך כולו אני לא מפסיקה לחפש סימני בדס״מ.
הרגע בו אני מחכה למשיכת השיער בתוך הנשיקה. כי זאת היא שמראה לי את הצורך שלו. ואת במקום שלי.
הרגע בו אני מחכה למבט ההוא. זה שיביך אותי. שיגרום לי להתפתל. שיגרום לי לרצות להתחבא.
הרגע שבו הדייט אומר לי שהתחת והשדים שלי מדהימים אבל הפנים שלי אפילו יותר. ואני, אני צריכה עוד משהו..
הרגע בו אני יושבת באוטו. מבינה עד כמה אני באמת דפוקה. והדמעות מגיעות. ואיתן המחשבה הדפוקה שהלוואי והיה מולי גבר שאוהב את אותן דמעות.
אבל אני צריכה את כל החבילה. השולט. והגבר. זוגיות מלאה... ואני.. אני כנראה יותר מידי.. או שהם פחות מידי.. כבר לא יודעת..
❤️
זה הרגע הראשון ב9 חודשים האחרונים שאני מתחרטת שהבנתי שאני שייכת לעולם הזה. הריי גם בעולם הזה אני לא רגילה.. ועדיין מחר יום חדש. ואיתו יגיע מה שצריך להגיע
