גם לי סיפרו פעם על אהבת אמת לנצח נצחים, על נסיך שמציל נסיכה והם חיים באושר עד.
דיי מהר גיליתי שזה יותר דומה לחצי חינם בערב חג, כשכולם רבים על חתיכת הבשר האחרונה ואף אחד לא שם דאודורנט.
התובנה הזאת איחרה משום מה להגיע לאני הבדס"מית, שהמשיכה להאמין ביחסי שליטה אמיתיים, מקודשים כמעט, מוחלטים בהחלט.
עד היום יש לי קושי לתפוס יחסי שליטה כמשהו אנושי, ארצי, של בני אדם טועים שהולכים לאיבוד מדי פעם, אפילו אלה מבינהם שיש להם כוונות טובות במקור.
הדבר שאולי הכי הרגיז אותי הוא שולטים ותיקים, "אמיתיים", שלא ממש מתייחסים לעובדה שמישהי מקולרת למישהו אחר, ופשוט פונים אליה ומתחילים איתה. בלי טקסים, בלי קוד מוסר בדס"מי (מה, אין??), וגם אם היא מסרבת בהתחלה, הם יכולים לנסות להסביר לה שזה יהיה לה נחמד מדי פעם להנות קצת.
מה זה יחסי שליטה "מדי פעם?" בשאר הזמן היא בקומה? אני מבינה את זה שלא כולם עושים את זה כמשהו טוטאלי כל כך, ויכול בהחלט להיות סטוץ בדס"מי או יזיזות בדס"מית, אבל אם אתה מצהיר שאתה שולט טוטאלי לא בנאלי, מוחלט בהחלט, לפחות תשמור על הכבוד שלך ושל מי שמולך ואל תסתור את עצמך אחרי חצי דקה.
אני לא איזו קדושה בדס"מית וזה לא שמגיע לי להדליק משואה בצורת פלאג אנאלי לצלילי היט מי בייבי. גם אני לא תמיד התנהגתי בהתאם לקוד המוסר המוזר שיש לי בראש, בעיקר בהתחלה כשעוד לא ידעתי בדיוק איך להגיב לדברים ומתי מותר לי לסרב. אם מישהו ביקש ממני ללכת פעם לעבודה עם פלאג בתחת, זה כנראה לא ממש קרה, וגם בשיחות זימה של "עכשיו תגעי בעצמך, תכניסי את זה לשם ואז תוציאי ותכניסי למקום אחר" כנראה שבכלל פתרתי תשבץ היגיון תוך כדי שאני ממלמלת "כן... אוחח...". אני רוצה להאמין שבסוף למדתי לא להיות עם הגברים שהבחירות שלהם פחות לטעמי, ועדיין. לפחות השתפרתי בלפתור תשבצי היגיון.
אז הייתי אנושית, מדי פעם, אבל כשחיכיתי ערומה על רצפה קרה כדי שמישהו ירים לי את הראש ויגיד לי להסתכל עליו, הייתי קדושה. וגם הוא, אפילו.
