אלו שרק לא מזמן כתבתי שלא היה לי צורך בהן כמעט מאז שהכרנו.
זה לא הצורך שדחף אותי אליהן היום, זו הנוסטלגיה
קוראת מחברות שנשלפות באקראי ומחייכת, היו שנים שהחברה הכי טובה שלי קראה בהן, שיבצתי הערות סוגריים שרק היא ואני מבינות.
יש בהערות האלה תיעודים קטנים מהחיים של אז, של גילאי 15 ומעלה
ימי הולדת
דרמות שקרו בחיי המתבגרות שלנו
(Omg איזה הורס גארי בקליפ החדש, אין אני מאוהבת!!😂)
הנסיעה המשותפת שלנו לאנגליה
מיליון ואחת התייחסויות לחיים שלנו
ופתאום אני חושבת שאפילו שלא כתבתי יומן אף פעם, הנה יש לי סוג של יומן
אני גם מבינה עד כמה אני צודקת שאני חושבת שהצורך הזה שהודיתי בו יום אחד בגיל 30 היה קיים בי כמעט מאז ומעולם, לא ידעתי איך קוראים לו ולא הבנתי אותו במלואו אבל הוא היה שם תמיד
ואני מבינה גם כמה צדקת אתה,ממש בהתחלה שלנו כשאמרת שאם קוראים את הבלוג שלי קוראים אישה שצריכה מענה למיניות שלה, אישה עם צורך
קוראת ומחייכת, הנערה הזאת שכתבה את הדפים לא נעלמה, היא גדלה , השתבחה (if I can say so myself) אבל היא לגמרי שם, חלק מאד מהותי ממני
אני חושבת שגם הנערה הזאת הייתה מחייכת אם הייתה קמה הבוקר וקוראת את ההודעה שכתבת לי...כנראה שהיא אפילו הייתה מבינה כבר אז שאין בה שום דבר פגום, להיפך.
😊
