פתאומית לעד

כל אשה רוצה להאמין שקיים הגבר שקורא או שומע את שחרית של אלתרמן (הגאון!!) וחושב עליה, אפילו אם לרגע חולף אחד. 

ובמילים של הגאון עצמו:

"כולנו עוד נהיה רק זמן אשר עבר" 

אולי היד אותך בלי דעת מבקשת, 
או את חיי פתאום אלייך תקראי 
יש דומיה חדה עד היותה לקשב. 
אשר נולדה - יאור 
ונהפכה – ראי.

כי תשוקתי חיים תובא עוד לרגלייך,

כל נתיבה, כל זמר, מגיעים עד דום. 

אני אשוב שנית אלייך, רק אלייך, 
במו עיניי אותך לנצח לעצום. 

הלילה כה שלו, אפל עכשיו היין. 
הצער האחרון על מפתנך יגווע.