שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא מילים

פרוזה, שירה, פרגמנטים ותמונות-חיים, בהשראת המוזה שלי: אישה-אישה.
הבהרה: אין להתייחס לנאמר ככזה שהתרחש במציאות. כל קשר למציאות הינו מקרי או חלקי בהחלט.
לפני 4 שנים. 30 באפריל 2019 בשעה 9:43

כשאת שוטפת אותי בִּדברַיִךְ, אני נאלם ומהנהן; את צודקת ואני מרגיש כמו אידיוט.

זה היה יכול להיגמר בהודאה וסליחה מִצִּדי, תוך תירוץ והבטחה שאשתפר, בשבילך, אך את מסמנת באצבעך שאשתוֹק, ואז "בוא הנה" שאי-אפשר לעמוד בפיתוּיו, אחר תוקעת ודוחפת את מלוא נעלך בפי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י