לפני 4 שנים. 3 במאי 2019 בשעה 23:20
קצוות.
מאז ומתמיד.
וכנראה שלתמיד.
לא שונה יותר,
או מיוחדת יותר,
רק אני.
לראשונה מזה שנים באמת אני.
בהוויה.
במהות.
דרשתי את מה ששלי.
קיבלתי את מה שאני. מי שאני.
הפסקתי להתנצל על מה שאני לא.
הכאב מאחורי.
האושר לפני.
הכרת תודה היא העכשיו.
אז למה המחנק בגרון?
ולמה כל מה שבא לי זה זה להכניס לתנוחת עובר ולבכות שעות?
❤️
ולמה לעזאזל דמעות כל כך יפות לי?