לפני 4 שנים. 10 במאי 2019 בשעה 20:33
שאלתי אותך למה לאחרונה אתה לא מכאיב לי כמעט -
זה סתם כי לא יצא או שאתה מוחל עליי ?
מוחל.
וזה שאת כלבה טובה ״אז אני לא צריך ליישר אותך״.
״מתגעגעת לחגורה ?״
מתגעגעת לניצוץ שיש לך בעיניים כשאתה מחזיק אותה.
מתגעגעת קצת לפחד. קצת לחוסר אונים. קצת לשורף.
לקצת מכל דבר.
מעל הכל, אני רוצה שיהיה לך הכל. שתיקח כל מה שאתה אוהב וצריך.
היום, תוך כדי הרכיבה עליך (לגן עדן)
מתוך המקום שרוצה לגמול לך גן עדן
אמרתי שאני רוצה חגורה - ולא כעונש, אלא כפרס. עבורך.
ואתה אמרת שאתה יודע. אתה יודע שאני רוצה להעניק לך.
היה לי ברור שיהיו לזה השלכות מהר מאוד.
בהמשך..כשהפכת אותי וזיינת אותי מאחורה, הוצאת את המקל מהמגירה.
די נבהלתי. והנה הפחד. והנה החוסר אונים. והנה השורף.
אני סופגת את הכאב ממקום של נתינה. מתמודדת איתו בשביל אבא.
ככה הכאב מתיישב אצלי במקום הנכון.