סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני חודשיים. שישי, 17 במאי 2019, בשעה 17:46

הרגע הזה, השנייה הזאת שהכל מתבהר לך, השליטה לא שלך יותר, את לא שלך יותר. את שלו ובאחריותו.

ברגע הזה, כאשר ידיי היו אזוקות מאחורי הגב, כפות רגליי מורמות כלפי מעלה ואני עומדת על ברכיי, בובת מריונטה של ממש. בשנייה הזאת ששיווי המשקל אבד, אני רואה את הנפילה שלי על הפנים מתקרבת ואין לי איך לעצור את זה, הלב נדם וברגע הזה, בשנייה הזאת, שנייה לפני ההטחה על הרצפה החזקת אותי והחזרת למקום. זו הייתה שנייה שההרגשה, התודעה הייתה חדה כסכין. אני רק בידיו.

*

כל אחת מתחברת למצב תודעתי אחר. אחת רוצה להרגיש בעיקר ילדה, השנייה זונה והשלישית בובת סיכות (ומחטים ורצועות).

עם הזמן שלנו ביחד הבנתי שאני אוהבת, חפצה, מתחרמנת מלהיות לא שלי. רוצה להיות שלך, עד הסוף ומעבר. אבל, אפשרי (באמת) לחוש כך? שאלה רטורית, מסתבר.

*

קל למסור את השליטה כאשר החרמנות גואה והצרכים משתלבים עם אקט המסירה. לכן, הפיכתי לבובה שלך אשר אתה מזיין שאני עמוק בתוך השינה או החניקה שלך אותי באמצע הזיון נתנו בי את התחושה המחרמנת של להיות שייכת לאחר ולא לי.

אבל, לאחרונה, אני חווה את השייכות אחרת. ברגעי הקצה אשר קורים ברגעים הקשים ואפילו ברכים. האימה בהבנה שכאשר אתה תחפוץ, אתה תיכנס איתי לשירותים ותצפה בי אמ.. איך נאמר זאת בצורה עדינה... מטילה את מימיי. התחינה, המבט המבוהל לא עוזר, אני לא שלי, אני שלך. (ולא, באקט זה אין אלפית אחוז מלבב או מקרב, לדעתי).

המבוכה בהצגת איבריי האינטימיים בפניך בתנוחות הכי עלובות, נתינת מכות חשמל או אפילו הפחד מהפעלת רפלקס ההקאה עקב בליעת השתן לא באמת משנים. הידיעה כי הרגשתי ודעתי האישית בנושא לא מהווים משקל אלא הדבר יישנה רק אם לך אכפת מחדדים בי את התחושה כי אני לא אלא רק שלך. 

אני יכולה להתנגד (אני לא אתנגד) אבל זה לא משנה, אני לא שלי יותר, אני שלך. ולא רוצה את זה בשום דרך אחרת. (אפילו אם זה אומר שתחבק אותי לפעמים, אדוני שלי ❤)

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י