לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ב-‏ZONE של כתיבה.

לפני 4 שנים. 25 במאי 2019 בשעה 10:14

אתה הרי יודע,  שנינו מאותו הכפר ... 

אתה לא יכול לסמם אותי כי אני כבר מסוממת , אני מזהה

אותך , המבט שלך מסגיר.

כלוא מאחורי סורג ובריח , ילד שבוי .

חומות של שנים , רגעים מצלקים , חיים שניטלו ברגע.

אני מרגישה את הטירוף, הרעב למקום של שקט.

החיים לימדו אותנו  להשתמש באותם הכלים. לבנות את

המגדל הכי גבוה בעיר , לטפס ולדלג בין גגות בניינים, כמו

פרקוריסטים שיודעים איך להתגלגל ,איך לנחות ,איך לקפוץ ,

איך לעבור חומות , ויש כאלה שמוסיפים לזה אקרובטיקה .

אני מסתכלת עליך במראה ורואה אותי , את החיוך התמים,

הבעת פנים השמחה שמסתירה את מחול השדים , את

הדיבוק שאוחז.

 

תא מינוס 1.

כך אני קוראת לו...

למה מינוס? כי אני יכולה .

יכולה לרדת נמוך יותר,  פשוט .

כמה שאנסה לברוח, אנסה לשמור על שפיות , איזון, פאסון...

זה סוגר עלי.

התא הזה שמור .

The privet room .

שם השקט נמצא , שלווה אין סופית . 

אחוזת טירוף ,מתמסרת ,נוזלת ,כואבת , מרוחה.

אני תמיד אמצא את הדרך לשם.

את הבר שליד , את העמוד הנכון לרקוד עליו.

את תא מינוס 1.

חלחלה מתוקה - אל תיכנסי לקרוא את הפוסט החדש שלי
הוא אקסטרימי מדי עבור אישה רכה כמותך
לפני 4 שנים
Magma​(נשלטת) - אחחחח, הרכות הזו שהורגת ...
לפני 4 שנים
חלחלה מתוקה - הרכות הזאת הורגת גם את הזמן :)
לפני 4 שנים
פסיכוסקסואל​(אחר) - מעניין התא הפרטי השמור '' מינוס 1''.
שמור למי?
הוא רומז שאחריו יש מינוסים נוספים
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י