בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 5 ביוני 2019 בשעה 11:18

אפשר להתגעגע לדברים שעוד לא קרו?

להתגעגע לפוטנציאל?

 

להתגעגע למימוש שלא מומש בהוויה שלנו, אך התממש זה מכבר בראשינו וליבינו.

חימם לנו את הדם והרחיב לנו את הלב.

וצחקנו שם. והינו  וחיינו כמו מעולם לא בעבר.

 

ומשכך, איך יודעים לזהות בין עולם האמת ולבין עולם ה'לכאורה' הזה שאנחנו חיים בו.

היכן עובר הקו בין הגעגוע הגנרי הארצי, לגעגוע כמיהה שכזה, שהוא כואב בנו לא פחות וחסר בנו אולי אפילו יותר.

 

 

תחבק אותי חזק היום.

תגרש ממני את השדים ששמים את המחשבות הדביליות האלה בראשי. אלא ואחרות.

תחדור אותי. חזק חזק.

וגם אוהב.

קח אותי אליך.

שמור עלי , מפני. לפני שאני מתפזרת.

ותן לי לב. שלך. 

תן לי בטחון. בך.

 

 

חבק אותי חזק היום,

ובשתיקתי, 

הוכח לי נוכחותך בי.

היה.

 

וכן. מתגעגעת.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י