יש אירועים שמרגע שאתה יודע על קיומם, השבועות והימים שקודמים להם הופכים למטרד ענק.
יש עם אירועים שכאלו גם בעיה – המתח, רמת הציפיות, הבילד אפ....כל אלו מייצרים פוטנציאל עצום לנפילה.
סשן יום ההולדת של גבירתי, היה מהאירועים האלו.
שבועות של ציפייה, ימים של ציפייה דרוכה, ויום אחד שלא רצה להיגמר, רגע אחד שנידמה שהשעות שקדמו לו היו באורך של שנים.
וכגודל הציפיות, גודל ההנאה.
יום לפני המפגש גבירתי הטילה פצצה: היא הודיעה שלמפגש יצטרף שולט.
אמנם אני לא קשקשן כמו אנטי, אבל שתיקה כה ארוכה לא קל להוציא ממני.
העניין הטריד אותי כמובן, אבל, וזה אבל עצום: לא חשתי פחד.
אני מכיר את גבירתי, אני יודע למי הענקתי את עצמי, ואני יודע שהיא תשמור עלי, ושלא יאונה לי רע כל זמן שזה תלוי בה.
היא אמנם יפה, היא אמנם קשוחה, היא אמנם סקסית, היא אמנם חכמה מאוד, וכשהיא רוצה היא ממש יודעת להכאיב, אבל היא קודם כל אישה טובת לב.
היכולת האנושית, (ובמקרה של הח"מ הדובית ) לעכל התרחשויות גבוהה מאוד.
ובכל זאת ברגעים האלו היו כל כך הרבה דברים שונים, ולא נתפסים, שלרגע אחד (או לעשרים ושמונה ) חשבתי לצבוט את עצמי, ולשאול האם אני באמת כאן, או שאולי מתתי וזו גרסת הבדסמ של גן העדן?
כי הנה אני ערום כמעט ביום היוולדי (אבל שעיר הרבה יותר), עם אנטי שגם הוא כביום היוולדו, נמצא בחדר עם גבירתי.
עיננו מכוסות, ואנחנו בעיקר מאזינים לדבריה של גבירתנו, מובלים ברצועה על ידיה, רוצים לחבק אותה, לנשק את רגליה.
עד שגבירתנו מכריזה על כך שהיא מכניסה את השולט.
גבירתי יודעת שאנטי הוא הבלש החשדן מהצמד, אז היא סותמת לו את הפה עם גאג.
לי היא היתה יכולה למכור בשלב הזה גם 2 דונם מול הרצליה פיתוח מהצד של הים.
היא מובילה אותנו אל "השולט" ופוקדת עלי למצוץ את העקב שלו, אני מציית.
מבחינתי אני שחקן נבחרת מילונגה, ואני הכי רוצה לייצג את גבירתי בכבוד, לגרום לה להתגאות בדובי שלה.
אנטי לעומתי משכיל, וחד.
הוא למד שכשהעיניים סגורות (מכוסות), החושים האחרים פועלים יותר, אז הוא מריח שאין עוד גבר בחדר.
והוא צודק : זה לא שולט, זו מלכה . וקוראים לה רוקט.
והיא יפיפיה, וחביבה, ונעימה, ופניה קורנות, ועורה רך, ורגליה נאות ונעימות.
כמות האנשים שנחשפתי אליהם מהקהילה בארץ תשאיר מקום פנוי גם בטרנזיט.
כזה אני ,לא בדיוק שש אלי חשיפה.
בזכות גבירתי פגשתי את אנטי והוא עכשיו חבר על מלא, והנה רוקט המקסימה, עם העיניים החכמות.
בניצוחה של גבירתי כל האירוע הזה הרגיש טבעי, ולא מאולץ.
עד שזה שגבירתי נוגעת לי בקקטוס, ומעמידה אותו בדום מתוח אגב שיחה עם מישהי שמעולם לא פגשתי לפני, נראית פתאום טבעית כמו לימונדה ונענע.
כמות הרגעים ששווים אזכור, ותיעוד גדולים מאורך סביר של פוסט, ולכן אולי יפרנסו עוד כמה בעתיד.
אבל הכי חשוב מבחינתי הוא שראיתי את גבירתי מחייכת, ראיתי אותה נהנית, וחלקתי את ההנאה שלה עם אנטי.
וכן גם אני נהניתי, מאוד. וגם אני הרגשתי .
הילדים שקראו לי סבא והציעו להעביר אותי את הכביש יעידו שאני לא ילד, אבל זה היה אירוע שהפריד בין ילדות לבגרות
תודה ענקית, גבירתי. איזה מזל שנולדת !!
תודה, רוקט.
תודה, אנטי
הייתם חלק מרגע מאוד מיוחד בחיים שלי, רגע שאקח לנצח.
וגבירתי, אני אוהב אותך. מאוד.
