ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 12 שנים. רביעי, 25 באפריל 2007, בשעה 19:23

"אני מצטער", הוא אומר. "שכחתי".
החולצה הרטובה בידה כל כולה אומרת אי-הקשבה, ואילו שפתיה הקפוצות סביב מקל כביסה אחד, מאלה הוורודים, הקטנים, אומרות הקשבה קודרת. היא פורשת את החולצה על החבל, מותחת אותה בידיים עצבניות עד שהחולצה משמיעה קול הצלפה רטוב, ונועצת בזעף את מקל הכביסה בבית שחי אחד, טאק.
שפתיה ממשיכות להיות קפוצות כאילו מקל הכביסה לא עזב אותן כשהיא נועצת את מקל הכביסה השני, צהוב אבל מאותו סוג, טאק.
הוא מביט בידיה ומפרכס קצת, בהיסוס.
"כלומר, זכרתי שביקשת, באמת שזכרתי", גבה המופנה אליו למחצה אומר התעלמות פולנית נעלבת כשהיא מותחת על החבל זוג מכנסיים. מקל הכביסה שהיא בוחרת הפעם גדול יותר, כחול, שלא יעופו המכנסיים הכבדים יותר. טאק. ועוד אחד. טאק. הוא מתכווץ בכל פעם שמקלות הכביסה מתהדקים על החבל.
"אבל הייתי עסוק, ו..." הוא פורש את ידיו בחוסר תועלת.
היא מותחת על החבל זוג תחתונים שלו, ולוקחת מקל כביסה. אחד מהכתומים, המסיביים, שהיא קנתה כדי לתלות דברים כמו השמיכות שמכבסים לקראת הקיץ. הוא קצת פוחד מהם, ממקלות הכביסה הכתומים, יש בהם משהו תניני, הבעה שאומרת שלאחר שתפסו משהו, לא ישחררו אותו עוד.
היא פורשת את זוג התחתונים היטב על החבל. הוא בולע את רוקו. היא מפנה אליו חצי מבט, והוא לא יכול להסב את עיניו ממנה, מידיה, מהתחתונים. היא פוערת את לסתות מקל הכביסה ונועצת אותו בכוח, באחת, במרכז התחתונים, ממש באמצע, עיניה נושאות אליו הבטחה זועמת שאולי תמומש. טאק.
הוא מתעוות וצווחה דקה נמלטת מפיו.
לפעמים נדמה לו שהוא שוכח לתלות כביסה בכוונה, רק בשביל הרגע הזה.

SyM - Very nice... very visual.
:)
לפני 12 שנים
עולם מסריח{אלון ב} - ווואווו
מקסים
כל הכבוד
:-)
לפני 12 שנים
Whip​(שולט) - אהבתי מאד
קצר, קולע, רעיון יפה
ובתור גבר - זה מפחיד :)
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י