סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ואני.

לא נעה היכן שהרוח נושבת
לפני 3 חודשים. שישי, 14 ביוני 2019, בשעה 15:30

הוא שמע אותי נאנחת כשישב בסלון וצפה בטיוי הצצתי בחצי עין וראיתי שהוא מתלבט אם לבוא או לא, האנחות שלי שיגעו אותו, הטריפו אותו. זה היה יותר חזק ממנו הוא סגר את הטיוי והתקדם לעבר חדר השינה. הוא נעמד בפתח החדר ובחן אותי, באותם רגעים יכולתי לשמוע את דפיקות ליבו. הוא ראה אותי שוכבת במיטה, עירומה לגמרי, פניי מופנות לתיקרה, ידיי בין רגליי מאוננת בקצב. גופי נע למעלה למטה, מתענגת על כל שניה ורגע. מתפתלת לי על הסדינים. הוא עדיין לא זז ממקומו, הוא התבונן בי פשוקה לפניו, פתוחה לגמרי, מיוחמת כמו כלבה. הסתכלתי עליו והוא התקרב לעברי, הידיים שלו נגעו לי בווריד בצוואר באופן חזק של חניקה זהו רגע כזה שאין לי שליטה עליו, זה אחד הרגעים שהוא יכול לקחת את כל עולמי ולא אהיה מסוגלת להתגונן.

מקסימום​(שולט) - Mute
זו הכותרת האמיתית לפוסט.
נפלא.
לפני 3 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י