תומא חוקרת הפטישים

עוד בגיל 14, הבנתי שיש לי פטיש לlingerie ובגדי פטיש, במיוחד נעלי פטיש. ניסיתי להדחיק מכיוון שידעתי שזה לא יתקבל בהבנה.
ובכל זאת, מגיל 15 מצאתי את עצמי קונה פריטי לבוש קינקיים ומחביאה אותם בחדר. הייתי לובשת אותם מתחת לבגדים הונילים, ובחצות הליל מכבסת אותם בכיור כדי שאף אחד לא יגלה. את הפריטים הייתי תולה במרפסת בחדר שלי על חוט מאולתר, ומסירה אותם מוקדם בבוקר כדי להחזיר למחבוא.

פעם אחת, שכחתי להסיר זוג תחתונים שלא ניתן לטעות בטיבם. נזכרתי בכך בחרדה באמצע יום לימודים, ומאותו הרגע לא יכולתי להתרכז. מה יקרה אם אמא 2 תראה?
שבתי הביתה בריצה, והתחתונים לא היו שם. הם היו מקופלים יפה במגירת התחתונים. אף אחד לא אמר לי דבר.

הזמן חלף, והייתי מוצאת את הפריטים שלי בארון בין הדברים הונילים, מקופלים ומונחים בכבוד. עדיין לא הרשיתי לעצמי לזרוק אותם לכביסה, אבל ידעתי שאמא 2 לא נותנת לזה חשיבות. כולה בגדים.

ואז קיבלתי את נעלי הפטיש הראשונות שלי. 18 ס"מ של סטילטו שחור ומבריק עם רצועת קרסול דקיקה ומבנה אלוהי. מהנעליים האלו שאני חלמתי עליהן בלילות וציירתי על כל פיסת דף פנויה.
וכהרגלי בקודש, החבאתי את הקופסא בחדר, הפעם במגירה של כלי כתיבה מתחת למיטה. חשבתי שאמא 2 לא תגיע לשם, בתמימותי. כמובן שטעיתי.

כמה חודשים לאחר מכן, אמא 2 מבקשת שנשב לדבר על משהו חשוב. הלב שלי נפל לתחתונים הקינקיים שלי. ידעתי שזה קשור לפטיש שלי...

היא החזיקה לי את היד ואמרה: "קודם כל, את חייבת להפסיק לשים דברים לא במקום שלהם. אני לא מוצאת כלום בחדר שלך." וצחקה צחוק מרגיע.
"אבל זה לא העניין. אני ראיתי את הנעליים שלך. את יודעת אילו... הן יפות מאוד ואני מבינה למה קנית אותן, אבל אני לא רוצה שתלכי איתן."
"למה?"
"כי את חסרת שיווי משקל ואת מעקמת את הקרסול כשאת יחפה. אני מפחדת שתפלי ותשברי משהו. אני אומרת את זה מתוך אהבה, יפה שלי."
"מה?"
"כשתהיי קצת יותר יציבה, אין בעיה. אבל בינתיים תלכי בבקשה עם עקבים נמוכים ובזהירות בבקשה. טוב נשמה? עכשיו בואי לאכול, יש מרק."

ומעולם לא דיברנו על הנושא יותר. את הנעליים שמרתי לצילומים בלבד, ואת בגדי הפטיש שלי שמתי בארון ולא במחבוא.

השיחה הקטנה הזאת נתנה לי הרבה כוח. בגיל ההתבגרות, כשהבושה היא חלק בלתי נפרד מחוויה של רבים מהמתבגרים, ופטיש הוא נושא מודחק לחלוטין, הבנה היא ברכה.
אמא 2 לא הביכה אותי, לא שפטה ולא אמרה יותר מדי. ידעתי שאני יכולה להגיד לה הכל.
כשהורים 1 נישלו אותי כשהם גילו על נטייתי, היא הייתה הסלע שלי.

אני מבקשת מכל הורה- גם אם הנטייה היא פחות קלאסית ולא מובנת, חבקו את ילדכם ואת זהותו. אל תשפטו, אל תרבו במילים. תשמרו על הלב שלהם.

https://www.facebook.com/401804670591462/posts/490245935080668/

לפוסט המקורי, למי שמתעניין.