היא צעדה באצילות, וליבי איים לפתוח בשביתה.
גו זקוף, הליכה בוטחת, של גבירה אמיתית, היה לה ביגלה מעל הראש. .
בסרטים היו מוסיפים להליכתה מוזיקה, במציאות שמעתי את הלמות ליבי.
ידעתי שאני רוצה להיות שלה, אך פחדתי כל כך לקוות.
רציתי לרדת על ברכי, לבקש להיות שלה, אך פחדתי.
השיעור הראשון היה ללמוד לבקש ולהתחנן כשאני רוצה. ורציתי באמת.
מהרגע בו לקחה אותי, והפכה אותי שלה, היא מוליכה אותי ברצועה לא נראית, בנתיבים קסומים.
יודעת להיות קשוחה, וקשובה, מצליפה, ומלטפת, ובעיקר אמיתית.
להיות שלה זה ללמוד להקשיב, לשתוק, לדבר, לבקש, להתחנן ולקבל את פסיקתה.
וחוכמתה, רגישותה, טוב ליבה, ודיוקה מפעימים אותי, הופכים אותי להיות כלי בידיה והיא האמנית .
נוגעת בנימי נפשי, מנגנת בי, ומפיקה ממני צלילים שלא ידעתי שאפיק.
גורמת לי להעריך כל שניה שאני שלה, כל שניה איתה, גורמת לי לאהוב אותי. כי אני שלה.
הפוסט הזה, מוקדש לך, גבירתי הנערצת.
