בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Lexicon Ave.

Endless tears, forever joy.
Feeling every feeling, forever more.
לפני חודש. שני, 8 ביולי 2019, בשעה 11:28

בערך ב-:02:30 התעוררתי מהצפצופים של ההודעות. ענבל שלחה איזה 10 הודעות היסטריות שהיא רוצה לפגוש אותי, לפחות עוד פעם אחת. כתבתי לה שנדבר מחר בבוקר ושתיתן לי לישון, כי אני לא מעוניין. "אני ליד הדלת, בבקשה תפתח לי" היא כתבה. התיישבתי במיטה, והסטתי את הוילון. היא באמת עמדה מחוץ לדלת. נשענת עליה עם המצח, ובוהה בטלפון. התכווץ לי הלב.

פתחתי את הדלת, השתהייתי עוד שנייה או שתיים, ואז הסתובבתי ורציתי ללכת לכיוון הסלון. הבנתי שענבל לא הולכת אחרי. היא סגרה את הדלת, ירדה על הברכיים והתחילה להתפשט. "לא... ענבל, לא. מספיק עם זה". ענבל כבר הייתה בלי חלק עליון. ראיתי שמתחת לחזה השחום שלה התווסף עוד קעקוע. "ענבל, אנחנו כבר לא שם, תתלבשי" אמרתי לה. "אני לא יכולה, אני לא יכולה אחרת לידך". 

ענבל אף פעם לא הייתה הטעם הקלאסי שלי. שחומה, שדופה על גבול הירואין שיק, חזה גדול, שיער שחור וגוף שהיה קנבס להרבה מקעקעים. ענבל עישנה, שתתה, עשתה סמים ובעיקר הזדיינה עם גברים רעים. היינו ממש חיבור לא הגיוני. חנון וזונה טובת לב אבודה. לא פלא שהיא רצתה להיות נשלטת שלי, לא פלא שהיא הייתה כל מה שאני אמרתי לה להיות. היא חיפשה יציבות בחיים, ואני מבין למה היא חשבה שהיא תמצא אותה אצלי. היא רק שכחה שאני הייתי בקושי בן 24, והיא כבר קצת אחרי 30. תיק גדול מידי לילד בן 24 שנקרע בין הצורך לחיות את החיים שלו, לבין להיות "האביר הצודק". פאק על החיים שלי.

היה לנו שעון חול, לענבל ולי. אני הייתי אמור להתחיל ללמוד באוניברסיטה, והיא כבר הייתה עם כרטיס להודו ונפאל - ככה שלכאורה לא הייתי מודאג. אני עוד זוכר את הלילה האחרון שלנו יחד לפני שהיא טסה [עכברי הבלוג ימצאו את הפוסט]. כשהיא חזרה, וניסתה ליצור קשר, אני סירבתי בנימוס, פעם אחר פעם. רציתי חיים אחרים, נורמלים. לא רציתי את החיים האלה בשוליים ולא רציתי יותר את ענבל. 

"תגיד לי שאתה לא מת לזיין אותי! תגיד לי! תגיד לי שאתה לא אוהב אותי ואני הולכת מפה לתמיד" היא חצי צעקה חצי בכתה. נאנחתי. "ענבל, אני לא אוהב אותך. בבקשה תלכי". ענבל קרסה עם המצח לריצפה. הריצפה שהיא כ"כ הכירה והרגישה בטוחה עליה. לקח דקה או שתיים והיא התיישרה חזרה. לבשה את החולצה. ויצאה מהדירה בלי לומר מילה. אני צנחתי על המיטה, וכתבתי לחבר שהוא כמו אח שבבקשה יהיה ער ויגיע לדירה עם בירות. שתינו עד 5 לפנות בוקר.

 

אחרי חודשיים בערך קיבלתי SMS ממנה. "תודה שלא היית מניאק איתי, אוהבת, ענבל". לא עניתי ל-SMS.

 

קצת אחרי הלילה ההוא התחלתי את הלימודים. מה קרה משם - אתם כבר קצת יודעים.

 

לפעמים אני תוהה מה נסגר איתה. אם היא חזרה בתשובה, עם שביס ושכבות שמכסים את הקעקועים, מגדלת 4 ילדים באיזה קרוואן, או שעדיין אמא שלה בלילות גוררת אותה מאיזה תעלה ליד כביש 44.

 

 

 

Runs Deep{מיםשקטים} - אני מעדיף להניח שכולן מתו. כנראה שלא שרדו את החסך שנוצר כשעזבתי.
לפני חודש
MyLexicon - Oh man.... 🙄
לפני חודש
Runs Deep{מיםשקטים} - בעיקר זאת שפעם ראשונה קיבלה אותי בתחת.
לפני חודש
MyLexicon - 🤦‍♂️ 😉
לפני חודש
Britney Bitch - מהמרת על התעלות.
לפני חודש
MyLexicon - אני ממש מקווה שלא.
מקווה שאם היא קוראת את זה, היא בריאה ושלמה.
לפני חודש
sense xu​(אחרת) - השאירה חותמה.
לפני חודש
MyLexicon - כן. לזכותה יאמר שאי אפשר היה להישאר אגיש
לפני חודש
Synt​(נשלטת) - ממש כואב לי בלב. כתבת יפה
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י