חתול מעורר

העצב יפה לי
"את נראית באמת טוב היום, יותר טוב מלפני כשלושה חודשים כשנפגשנו בפעם הראשונה"
"לא הגיוני שאת כיום נראית הרבה יותר טוב מאז" (כ8 שנים אחורה)
"לא זיהיתי אותך!!! וואוווו מה השתנה בך?"

ואני מחייכת למשמע מחמאות אלו.
גם בגלל שזה תמיד נעים לקבל וגם בגלל שהם לא יודעים מה באמת נמצא מתחת לפני השטח.
אבסורד.

המון המון כאב ועצב על לא מעט דברים שעברתי בשנים החולפות ובעיקר בשנה האחרונה.

לפני כחצי שנה פירסמתי פוסט בפייס, בעקבות אתגר 2009-2019, שהדבר שהשתנה בי עם השנים זה החיוך ורואים זאת היטב בתמונות הרבות. אליו אני מתגעגעת. להיות באמת בתוך תוכי מאושרת שוב ולא רק לשאת על פני זכר של חיוך.

ואולי בעצם אני טועה והעצב הרבה יותר הולם אותי.

נו
אם לא מאושרת,
לפחות נראית טוב :)

כותבת זאת בזמן שממתינה ליום הראשון בכיוון חדש שנבחר עבורי.
אולי בזכות התהליך החיוך האמיתי באמת יחזור....
מעדיפה להיות מאושרת מבפנים מאשר יפה מבחוץ.
אבל בנתיים נהנית להראות טוב בגילי שכבר לא כל כך צעיר :)