אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על פי קאלי

חושפני משהו....אינטימי משהו....
לפני 4 שנים. 29 ביולי 2019 בשעה 14:33

היא מתאמצת להתמצא בחושך. במרתף אין חלונות והיא לא יודעת אם בוקר או לילה. תיפופי רגליים של עכבר ממהר גורמים לה להתכנס עוד בתוך עצמה, מחבקת את ברכיה המשופשפות חזק לחזה. מקלחת. עוד מושג שנראה כבר כלקוח ממציאות אחרת. היא סגורה בחלל קטן שלא מאפשר לה לעמוד זקוף, עשוי סורגי מתכת. היא סגורה במרתף ויכולה לשמוע אותו צועד בין החדרים בבית, ואת המיטה שלו חורקת כשהוא מזיין עליה אחרת. חלק ניכר מהזמן הבית היה שקט והיא פחדה שאין מי שיבוא לבדוק אם היא בכלל עוד בחיים. השעות חולפות והיא משחזרת בראשה שוב ושוב כיצד עמדה מולו עירומה כביום היוולדה. שיערה השחור משוח אל מאחורי האוזניים, עורה לבן ומגולח ופניה נקיות מאיפור. ראשה שמוט מטה והוא אחז בסנטרה והרים את פניה מעלה, הצליב את מבטו בשלה. " את מבינה מה הולך לקרות עכשיו שפחה?" הוא שואל. היא בוהה בעיניו שתמיד ראתה בהם חום ואהבה והנהנה עם הראש באיטיות, אולי כי ברור לה שזו פעם אחרונה שהוא ידבר אליה בטון הזה. הוא תפס בשערה ומשך אותה מטה, על ארבע. הצירים חרקו כשסגר אחריה את דלת הכלוב. עודנה מנסה לתפוס את מקומה החדש, להתרגל לגודלו של הכלוב, לחוסר הנוחות ולרצפה החשופה והקרה, נוזל חם החל שוטף אותה על השיער, זולג לפניה המופתעות ולקימורי גופה. היא מנסה להביט מעלה, אך הוא מכה על סורג הכלוב והיא מתכנסת כעובר, בתוך שלולית השתן. הדמעות שלה, הן יורדות מעצמן. מתערבבות עם טעם השתן. הוא  מסתובב ויוצא בלי לומר עוד מילה, משאיר אותה מתבוססת בשלולית השתן בוכה ומלוכלכת. קשה לה להעריך כמה זמן עבר, היא נרדמה שעונה על קיר הכלוב לסירוגין, צמאה ורעבה. דלת המרתף נפתחה שוב. ליבה מחסיר פעימה והיא משתנקת. הוא נעמד צמוד לקיר הכלוב והיא אוספת עצמה, זוחלת אליו על ארבע מקווה שבזה העונש תם. הוא מכניס את ידיו דרך החריצים העליונים של בכלוב, תופס בשערה ומדביק את פניה המלוכלכות לסורגים, למכנסיים שלו. בתוך כל הכאוס, היא מריחה את מרכך הכביסה של המכנס שהיא כיבסה לו בעצמה לפני מה שהיה נראה כנצח, כשהוא עוד נתן לה להיות חופשיה." ידיים מאחורי העורף" הוא מורה לה בשקט המופתי שלו. היא יודעת שאם לא תעשה כפי שנדרשה, השקט יהפוך לסער. כך, שהוא אוחז בשערה ביד אחת, היא על הברכיים וידיה משולבות מאחורי עורפה. בידו השנייה הוא פותח את המכנס ושולף את איברו הזקור ישר לתוך הפה שלה. הפה שלה יבש אבל זה לא מפריע לו להכניס את הזין עמוק בגרון, היא רוצה להקיא והוא לא זז. כמויות של רוק מתאספות בחלל הפה והיא קצת נחנקת מעצמה, מחרחרת. הוא שולף אותה באחת מהגרון שלה, נותן לה שנייה לסדר נשימה והוא שוב בפנים, מזיין לה את הגרון מהר וחזק. "אני אטפל בך" הוא אומר בזמן שמביט בה נאבקת לנשום דרך סורגי הכלוב. הוא מנתק אותה ממנו ומורה לה להסתובב ולהתכופף על ארבע עם הראש לרצפה. "קרבי את החור לסורג והרימי את הישבן", והיא נצמדת ככל שיכולה, אצבעות רגליה תופסות בסורגי הכלוב. "מהר יותר" הוא קורא לה ומנער את קיר הכלוב. רועדת עשתה כמצוותו, ישבנה מפוסק מעלה וצמוד לסורג וראשה ברצפה, מריחה את שאריות השתן על הרצפה. הוא אוחז בה דרך הסורגים ומורה לה " תשתיני". כך, על ארבע עם חורים פתוחים וחשופים, בלי שנייה לחשיבה, הסוגרים שלה משתחררים וזרם חם ניתז ממנה לרצפה הקרה יוצרת שלולית חדשה סביבה, חלק מהשתן נוזל לאורך גופה ושדייה, שערה נרטב. בעוצמה פתאומית הוא חודר אליה מאחור, בועל את אחוריה במהירות ובפראות. "אכאיב לך שתבכי" והוא תוקע אצבעותיו בבשרה. "כלבה טובה" הוא פולט בין הגניחות וממשיך "אמרתי לך שעוד אחנך אותך". היא מייבבת מכאב לתוך הרצפה והוא פורק עצמו בישבנה בנעיצה חזקה וגניחה.

שקט.

החדר שוב שקט, ורק נשימותיו מפרות את הדממה, היא מנסה להסדיר את נשימותיה לפי הקצב שלו.

הוא מסתובב ויוצא מהחדר בלי לומר מילה, והיא עדיין עם הישבן מעלה ופנים בשלולית, הזרע נוטף החוצה לנוזל לאורך ירכיה. היא לא תזוז עד שיגיד לה אחרת. בלי שתרצה הדמעות יורדות שוב, הפה כבר לא מבדיל בין מליחות הדמעות לשתן. היא שלו לעשות בה כרצונו. כך התחייבה. הדלת נפתחת שוב וגופה דרוך לבאות. צירי הדלת חורקים שוב, והוא מורה לה לצאת על ארבע מהכלוב. הוא יושב על כיסא נמוך והיא מתקרבת אליו, מניחה את ראשה על כפות רגליו היחפות, מנשקת אותן בהכרת תודה. לידו דלי  מים עם סבון ומגבת. הוא טובל את המגבת בדלי המים ושוטף לאט ובזהירות את פניה שדבק בהן אבק עם שתן, את שיערה שנראה כי לא ראה מברשת ימים שלמים, מנקה אותה לאט. הוא הרים את ידיה בעדינות, מנקה את שדייה וקפלי עורה והשעין את ראשה התשוש על ברכיו. ידיה אחזו ברגליו וחיבקו אותו חזק ככל שעמד לה כוחה. הוא פנה אליה כשסיים לנקות אותה "את שלי. לעשות בך כרצוני בלבד. לא ייגע בך אחר ללא רשותי". היא הביטה בו, עיניו היו שוב מלאות חום ודאגה וראשה נשמט מטה באפיסת כוחות. הוא אסף אותה בין זרועותיו וסגר אחריו את הדלת. משאיר בחושך את זיכרונות העונש וריח השתן שהיא עוד תצטרך לנקות כשתתעורר.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י