סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אקוסטיקה

לפני 4 שנים. 31 ביולי 2019 בשעה 13:10

באמת שהוא חשב שזה היה תחילתו של הרקוויאם של אינדקס 17, או בשמה הפחות רשמי: "בחירת ליבי". היא הייתה במצב 2 באמצע החדר רק עם תחתונים והוא עמד לידה עם הנר היפה שהיא הכינה לכבודו לפני. למה התחתונים? בכל זאת, מחזור. לו זה אף פעם לא הפריע, אבל היא ביקשה. היא הייתה ילדה יפה, לא משנה שגדולה ממנו בכמה שנים טובות ובשלב אחר לחלוטין של החיים, אבל יפה. שבוע לפני האירוע היא הביעה בפניו ספקות והוא ענה לה בחדות לפני שהיא סיימה לדבר: "היינו כבר בסרט הזה מתוקה, התפטרותך לא מתקבלת". היא צחקה בקול, והוא בכה עמוק בלב. הוא ידע שזה הסוף, הרי אין בו את תעצומות הנפש לכל השטויות הפתוחות האלה, מה גם שהאורקל פעם אמרה לו: "אין דבר כזה מערכת יחסים פתוחה, יש אנשים שמפחדים להתחייב".


"את יודעת אינדקס 17? אני מאוכזב ממך." זרק לחלל האוויר. כעבור כמה שניות של שתיקה היא השיבה: "בסדר, אני מבינה ש-" עד שדבריה נקטעו באנקת כאב כשהוא בעט בה בעיטה בינונית בעוצמתה בצלעות. "שקט, לא רוצה לשמוע אותך. וואלה, נשבע שפעם הבאה לא משקיע בכלום. בלי שירים, בלי מחוות, בלי לחכות עם הסקס לדייט רביעי. בלי סטייל. סתם להצליף בעצב אקזיסטנציאליסטי בכוס בוכה".

 

הפעם היא לא הייתה צריכה לדבר בשביל שהוא ידע שהיא בשוק מהמילים שלו, היא הרי הכירה אותן בעיקר מלטפות. הוא דיבר תוך כדי שהוא חג סביבה במעגלים ובוחן את שרירי הזרועות שמתחילים לרעוד. היא התחילה להקשית את הגב והוא מיד בעט בה פעם נוספת, הפעם בצד השני. "ויתרת עלינו, לפחות לעצמך אל תוותרי. את יכולה יותר". הוא נעצר והתיישב על הכורסא והביט בה. "גב ישר ומבט אלי". הוא ישב שם כמה שניות בוהה בנקודה בלתי נראית וזורק לחלל האוויר: "את יודעת כמה זה עצוב לכתוב על מישהי ולא למישהי? ושתדעי לך, שכתבתי לך ולא עליך". היא השפילה את המבט לרצפה, והוא לא מנע ממנה את זה לשם שינוי כי הוא לא רצה להסתכל לה בעיניים. הוא לקח את המצית, הדליק את הנר, קם מהכורסא והניח לה אותו על הגב ואמר לה: "עכשיו אינדקס 17, כדאי שתתנהגי יפה. זה שיש לך נר בוער על הגב לא אומר שאהסס לבעוט בך. שתדעי לך שלבעוט זה הפעולה הכי אלימה שאני מוכן לעשות למישהי, את בעצם יודעת את זה הרי, פנית אליי אחרי הסיפור עם צפון השומרון והכלוב. מה גם שאת גם היית שם, את יודעת איך נראית אלימות".

 

היא הישירה אליו מבט ולא אמרה כלום. היא שתקה במבט אשם והוא הסתכל עליה ומשך בכתפיו. "מה לעשות? זה החיים". היא המשיכה לשתוק עד שנמאס לו והוא זרק לה: "נו תגידי משהו! המונולוג שלי לא יחזיק את עצמו לנצח". היא החניקה צחקוק כי היא ידעה בדיוק מה יקרה אם היא תצחק, כבשה את קולה ואמרה: "אין לי מה לומר, וגם מה שיש לי יזכה אותי בבעיטה, ויש לי נר דולק על הגב אז אני נזהרת".

 

"יאללה נו קדימה, יש לך חסינות דיפלומטית. דברי כבר. חודשים שאני מנסה לגרום לך לדבר והיו רגעים שחשבתי שהזזתי שם משהו, אבל כלום. יש דברים שחזקים ממני. את מנותקת וקרה לפעמים לא כי את רעה, אלא פשוט כי זה כנראה מה שאת יודעת".

 

"אני מצטערת, באמת. זה לא אשמתך בשום צורה ואני לא רוצה שזה ייגמר, באמת שיש לי ראש פתוח. באמת שרציתי להיות תנאי עצירה ולא אינדקס, אבל אני חושבת שהפכתי בעיקר למעצור, מכשול. באמת שאני מצטערת, כל כך שניסיתי, שתדע שאני ******. סליחה".

 

בכל אופן, טעיתי. זה לא היה ראשיתו של רקוויאם מורבידי - זה היה המבשר על בואו של קרשנדו מפואר.

תחת אש - מייק קרשנדו גרייט אגיין
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י