צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני שבועיים. שלישי, 6 באוגוסט 2019, בשעה 11:26

לאחרונה אנחנו לא יוצאים כל כך הרבה, אנחנו (או יותר נכון אני) עסוקה בבירור דרך המסע שלי ואני לא כהרגלי, לא כחש הצייתנית והמתמסרת באופן מלא. שונאת את זה, שונאת את תחושת הבלבול וחוסר השלמות.
החלטת שאנחנו יוצאים להתאוורר, שום שוט ושום חניקה או הכאה יהיו מעורבים, וינטלציה חופשית לגמרי.
לבשתי את שמלת המיני השחורה, ללא תחתון וללא חזייה וכמובן הסניקרס הלבנות שלי. מסתכלת על עצמי במראה, אוהבת איך הישבן בולט כאפרסק מושלם ואיך החזה עומד ומבצבץ, זונה מושלמת.
אנחנו הולכים ברגל למסעדה, שלובים יד ביד ולמספר רגעים מצליחה להנות מהשקט שבהרגשה. בהגיענו למסעדה, מכריזה בקול תרועה "אני גוועת" (אני לחלוטין לא מאלה ששבעות מסלט עם תוספת אדמה), אתה מחייך.. אוהבת כשאתה מחייך, מתיישבים ומחכים.
&:למה אנחנו מחכים? בוא נזמין.
&: כמה דק', × אמור להצטרף.
מה? ממתי אתה מצרף מרצונך אנשים לתוך הזמן שלנו?
רציתי לומר לו את זה אבל ידעתי מה יהיו התוצאות אז פשוט עניתי..
&:טוב.
לא מספיק שחבר הזה שלו הגיע באיחור של 10 דק', הוא הגיע כנראה מיום עבודה, עיגולי זיעה על המצח, ידיים שחורות כנראה מהעבודה שלו כמשחיז גופות שזו האופציה היחידה שיכולה להסביר את הריח המזעזע שיצא ממנו.
האוכל מגיע, אני מתעסקת בפלאפון שלי והם מדברים על הבחירות כאשר החבר מצהיר לפתע
&: תגיד, איך זה שאתה תמיד משיג שרמוטות כאלה יפות?
הלם.
מסתכלת עליו עם עיניים פעורות, מסתכלת על אדוני ושוב מסתכלת עליו ונשבעת שכוס השתייה הייתה בידי כבר בהיכון לשפוך עליו את התכולה.
&: היא, היא בסדר היא.
בסדר??? אני פותחת עיניים ומוכנה להתחיל לשאוג כאשר אדוני מביט בי במבטו המפחיד ואני חוזרת למקומי, נותנת להם לדבר עליי כאילו אני לא שם ואני כועסת ואני פגועה.
&: רק בסדר? תראה את הציצי.
&: חכה שתראה את התחת. כחש, קומי.
התגובה האוטומטית שלי הייתה לצחוק אך כשתי שניות לתוך הצחוק עיני קלטו את התגובה שלו ולכן בחוסר חשק מופגן, קמתי ושילבתי את ידיי.
&: תסתובבי.
מסתובבת.
&: ידיים לצדדים.
שומטת את ידיי ונאבקת בדמעות שרוצות לצאת.
החבר הדפוק הזה שלו רק פולט נחירות של הלם ואני לא יודעת מי מהם מישש ותפס את ישבני בחוזקה אך החבר הכריז
&: זה, זה תחת מושלם זה.
אני חוזרת למקומי ואני כבר לא איתם, אני נכנסת עמוק עמוק לתוך הכעס שלי ומחכה לרגע שנהיה לבד בשביל להוציא הכל.
הם ממשיכים לדבר ואני רציתי להתפנות או לברוח, לא יודעת, בדרך כלל אני מבקשת אישור מאדוני להתפנות אבל באותו רגע לא הייתי מסוגלת לכן ישר קמתי בציפייה שהחבר המסריח שלו יפנה לי את הדרך אבל הוא המשיך לשבת.
&: נו, אפשר לעבור??
&: תעברי, אני לא מונע ממך.
אני מנסה לצאת ולעבור דרכו כאשר הוא מושיב אותי עליו ומרגישה את הזין שלו (איכס).
אני מסתכלת על אדוני בתחינה שיעשה משהו, לא תמיד אמרת שכל עוד אני שלך שום גבר לא ייגע בי??
אבל אדוני יושב, מסתכל ואף מגחך.
אני מרגישה איך הוא מזיז את הזין עליי ועולה בי תחושת בחילה. אני מתנתקת ממנו, קמה ואומרת שהולכת לשירותים.
אחרי דקות ארוכות בהן התלבטתי אם ואיך לחזור, אני שבה אליהם בכוונה לדרוש ממנו שיקום וכך ייתן לי לעבור.
אני מגיעה, אדוני אומר לי לא לשבת.
&: אתה בטוח שזה בסדר מצדך?
&: כן.
&: בלי מכות אחר כך.
&: עליי.
&: משהו שיפריע לך?
&: בלי תחת.
&: יאללה אחי, נדבר.
אדוני פונה אליי ומסביר לי שיש מסמכים שהוא רוצה שאביא לו ממנו ושאלווה את החבר שלו למכונית. החבר קם והוא כבר לא מנסה להיראות עדין, הוא נוגע באצבעו ועובר על המחשוף שלי. אני מתנתקת ממנו ונצמדת לאדוני, מחבקת אותו חזק רק בשביל שינתק אותי ממנו וילחש לי באוזן
&: רצית להרגיש זונה לא?
ואני קמה, לא יודעת מה אני מרגישה, אם אני בכלל מרגישה. משלימה עם מה שקורה ונותנת לחבר להיצמד אליי עם הבליטה במכנסיים.
ואני הולכת ומסובבת את ראשי ואדוני לא מסתכל לכיווני.
ממשיכה ללכת ומנסה לנסות להסתכל עליו שוב כאשר לפתע החבר מושך את ידי בחוזקה, חושף את שדיי ומוליך אותי לכיוון האוטו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז התעוררתי.

 

 

 

lori​(נשלטת){ע_מ} - לרגע כעסתי בכעסך אבל חיכיתי לפאנץ׳.
לפני שבועיים
כחש​(נשלטת){משוייכת} - כפי שנאמר לי
"מזל שהתעוררת ברגע הזה"
לפני שבוע
Synt​(נשלטת) - כתבת מעולה. לגמרי מעורר (גם כעס, כן, אבל גם.. עוד)
לפני שבוע
כחש​(נשלטת){משוייכת} - עוד... 😈
לפני שבוע
גבר גולף​(שולט) - יו הייתי כל כך עצבני על שניהם...
עד שבסוף ניפצת הכל..
אני בשוק.. התעצבנתי לחינם
לפני שבוע
כחש​(נשלטת){משוייכת} - אפפעם זה לא לחינם
לפני שבוע

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י